מחקר חדש מעלה חשש כי שימוש ארוך טווח בנוגדי דיכאון עלול להגביר את הסיכון למוות לבבי פתאומי. תוצאות ראשוניות הצביעו על כך שאנשים שנטלו נוגדי דיכאון במשך שש שנים או יותר נמצאו בסיכון גבוה פי יותר משניים למוות לבבי פתאומי בהשוואה לאלו שלא נטלו תרופות אלו. עם זאת, צוות החוקרים מדגיש כי הממצאים אינם מרמזים על כך שהתרופות מסוכנות באופן מובנה או שיש להפסיק את השימוש בהן.
"אני מקווה שרופאים לא יחשבו שעליהם להפסיק טיפול זה בגלל הסיכון האפשרי למוות לבבי פתאומי", הסביר ד"ר ג'סמין מויקנוביץ', מוביל המחקר ודוקטורנט בבית החולים האוניברסיטאי בקופנהגן, דנמרק, בשיחה עם Medscape Medical News.
מויקנוביץ' הדגיש נקודה חשובה - דיכאון עצמו מהווה גורם סיכון ידוע למוות לבבי פתאומי, וטיפול יעיל עשוי לשפר את איכות החיים ולעודד בחירות בריאות יותר, מה שבתורו עשוי להפחית סיכונים קרדיווסקולריים.
הממצאים החדשים הוצגו ב-30 במרץ במסגרת הכנס המדעי האירופאי לקצב הלב 2025 של החברה האירופאית לקרדיולוגיה, ובאים למלא פער משמעותי בספרות המחקרית. בעוד שמחקרים קודמים כבר הצביעו על קשר בין שימוש ארוך-טווח בנוגדי דיכאון לבין בריאות לב ירודה, וכן על קשר בין תרופות אנטי-פסיכוטיות לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם במבוגרים עם דמנציה, הקשר הספציפי בין חשיפה לנוגדי דיכאון והסיכון למוות לבבי פתאומי נותר עד כה לא ברור.
המתודולוגיה של המחקר הנוכחי כללה סקירה מקיפה של כל תעודות הפטירה ודוחות הבריאות משנת 2010 של 4.3 מיליון תושבי דנמרק בגילאי 18 עד 90. שנת 2010 נבחרה מכיוון שעמיתיו של מויקנוביץ' כבר ניתחו את כל תעודות הפטירה לאותה שנה והזינו את המידע הרלוונטי למסד נתונים מסודר.
החוקרים הגדירו חשיפה לנוגדי דיכאון כמילוי של לפחות שני מרשמים לתרופה בשנה אחת במהלך 12 השנים שקדמו ל-2010, תחילת תקופת המעקב. חשיפה זו סווגה לשתי קטגוריות: 1-5 שנים או 6 שנים ומעלה.
הניתוח חשף 6,002 מקרי מוות עקב מוות לבבי פתאומי, מתוכם 1,981 בקבוצה שנטלה נוגדי דיכאון ו-4,021 באוכלוסייה שלא נחשפה לתרופות אלו. באופן משמעותי, החוקרים מצאו כי הסיכון למוות לבבי פתאומי היה גבוה באופן מובהק סטטיסטית באנשים שנחשפו לנוגדי דיכאון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בכל קבוצות הגיל - למעט צעירים בגילאי 18-29, שם הקשר לא היה משמעותי. מויקנוביץ' שיער כי מטופלים צעירים אולי לא השתמשו בנוגדי דיכאון לאורך זמן מספיק כדי להיות מסווגים כבעלי חשיפה ממושכת.
לאחר התאמת הנתונים לגיל, מין ומחלות נלוות (כולל מחלת לב איסכמית, מחלת ריאות חסימתית כרונית, סוכרת והפרעות קצב), מצאו החוקרים כי הסיכון למוות לבבי פתאומי היה גבוה ב-56% באלה עם 1-5 שנות חשיפה לנוגדי דיכאון וגבוה יותר מפי שניים עבור אלה עם 6 שנים או יותר של חשיפה.
כאשר בחנו את הסיכון לפי גיל ומשך החשיפה, מצאו החוקרים שהסיכון למוות לבבי פתאומי בקרב נוטלי נוגדי דיכאון, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית שלא נחשפה, השתנה במעט בין קבוצות הגיל. עם זאת, באנשים בגילאי 40-79, שיעור המוות הלבבי הפתאומי היה גבוה באופן מובהק באנשים עם 6 שנים או יותר של שימוש בנוגדי דיכאון לעומת אלה עם 1-5 שנות חשיפה.
בהשוואה בין משכי שימוש ארוכים יותר לקצרים יותר, ההבדלים בסיכון היו משמעותיים בקבוצות הגיל הבאות: 40-49 שנים לעומת זאת, ההבדלים בסיכון בין משכי החשיפה לא היו משמעותיים סטטיסטית בקרב המשתתפים הצעירים יותר (18-39 שנים) והקבוצה המבוגרת ביותר (80-90 שנים).
מויקנוביץ' הצביע על מגבלה מתודולוגית חשובה: בשל תכנון המחקר, קשה לקבוע אם הסיכון המוגבר למוות לבבי פתאומי קשור למצב הבסיסי של דיכאון או לתרופות נוגדות הדיכאון עצמן. עם זאת, אם התרופות אכן תורמות לסיכון, ייתכן שזה נובע מיכולתן לשנות את הפעילות החשמלית של הלב. הוא גם ציין כי נוגדי דיכאון מסוימים קשורים לעלייה משמעותית במשקל, תופעות שעלולות להוביל לתסמונת מטבולית, המהווה גורם סיכון ידוע לטרשת עורקים.
"זו כמו תגובת שרשרת, טרשת עורקים היא גורם סיכון ידוע למחלת לב, ומחלת לב מגבירה את הסיכון לאוטם שריר הלב, מה שמגביר את הסיכונים למוות לבבי", הסביר מויקנוביץ'.
המחקר הנוכחי לא הבחין בין סוגים שונים של נוגדי דיכאון, כמו מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) ותרופות טריציקליות, ויש לציין כי המשתתפים עשויים היו להחליף בין קבוצות תרופות שונות במהלך תקופת המחקר. בנוסף, המחקר לא ניתח גברים ונשים בנפרד, אם כי מויקנוביץ' הביע עניין בחקירת הבדלים ספציפיים למין במחקר עתידי.
מומחים אחרים הגיבו לממצאים דרך מרכז המדיה המדעית (SMC), ארגון ללא מטרות רווח עצמאי בבריטניה. פול קידוול, MB, PhD, פסיכיאטר יועץ וחבר המכללה המלכותית לפסיכיאטריה בלונדון, הסכים עם אזהרת החוקרים נגד הפסקת נוגדי דיכאון על סמך ממצאי המחקר. "יש להתייחס לתוצאות בזהירות כי המחקר לא הצליח להפריד בין הסיכונים של טיפול בנוגדי דיכאון לבין הסיכון של דיכאון עצמו", אמר קידוול.
קידוול הדגיש כי דיכאון עצמו קשור לסיכון גבוה ב-60% למחלות לב, כולל מוות לבבי פתאומי, סיכון מוגבר ב-50%-90% להפרעות קצב מסכנות חיים, וכמעט הכפלת הסיכון להתקף לב. הוא הוסיף כי אנשים עם דיכאון נוטים למות בגיל צעיר יותר מאשר באוכלוסייה הכללית, גברים עד 14 שנים מוקדם יותר ונשים עד 10 שנים מוקדם יותר. אף שהתאבדות תורמת לתמותה עודפת זו, קידוול הדגיש כי הגורם המוביל הוא בריאות פיזית ירודה, סביר להניח בשל אורח חיים לא בריא.
"נדרש מחקר נוסף להשוואה ישירה של תוחלת החיים בדיכאון מטופל ולא מטופל, אך נכון לעכשיו, משקל הראיות תומך במסקנה שהסיכון למוות מוקדם גבוה הרבה יותר כאשר דיכאון נותר ללא טיפול מאשר כשהוא מטופל", הוא הדגיש. "לכן, אנשים לא צריכים להפסיק את הטיפול בנוגדי דיכאון על סמך מחקר זה".