בשנת 2003, אישה שעבדה בסופרמרקט באנדלוסיה, ספרד, הותקפה על ידי לקוח. כתוצאה מהאירוע הטראומטי, היא אובחנה כסובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ואיבדה את יכולת הדיבור. לאחר בחינת המקרה, הביטוח הלאומי העניק לה קצבת נכות קבועה. מכיוון שהתקרית הייתה קשורה לעבודתה, חברת הביטוח נקבעה כאחראית לתשלום הקצבאות.
שנים רבות לאחר האירוע, חברת הביטוח החלה לבדוק מחדש את המקרה כחלק מנוהל שגרתי. בשנת 2019, שש-עשרה שנים לאחר התקרית המקורית, החברה סקרה את הרשומות הרפואיות של האישה וגילתה פרט מעניין: אף אחד מהמומחים הרפואיים שביקרה מאז 2009, כולל רופא עיניים, אורתופד ורופא עור, לא תיעד בדוחותיהם את חוסר יכולתה לדבר. ממצא זה נחשב לחריג ועורר חשד.
בעקבות הגילוי, חברת הביטוח דאגה לצוות רופאים שיעריך מחדש את מצבה של האישה. לפחות פסיכיאטר אחד דיווח על סימנים אפשריים להונאה. עם זאת, חשד של מומחה רפואי אחד לא הספיק לפתוח תיק רשמי נגד האישה, ולכן החברה החליטה לנקוט בצעדים נוספים.
חברת הביטוח שכרה בלש פרטי שיעקוב אחרי האישה ויאסוף ראיות. לאחר מספר שבועות של מעקב, הבלש דיווח על ממצאים מפתיעים: "האישה האילמת מדברת באופן רגיל ברחוב, משוחחת עם אימהות אחרות מחוץ לשערי בית הספר, משתמשת בטלפון הנייד שלה ללא בעיות, ואף משתתפת בשיעורי זומבה."
כדי להוכיח באופן חד-משמעי שהאישה יכולה לדבר, הבלש הפרטי יזם מפגש מתוכנן. הוא ניגש אליה ברחוב ושאל כיצד להגיע לחנות כלבו מקומית. האישה נפלה למלכודת והסבירה לו בהרחבה ובספרדית מושלמת את הדרך לחנות, מבלי לדעת שהשיחה מוקלטת. עם הראיה המכרעת הזו, חברת הביטוח פתחה בהליכים משפטיים כדי להוכיח שאינה אחראית עוד לתשלום קצבאות הנכות.
בינואר, בית המשפט הגבוה לצדק של אנדלוסיה (TSJA) פסק לטובת חברת הביטוח. בית המשפט קבע כי הראיות שהוצגו תקפות וכי אין עוד צורך לשלם לאישה קצבאות נכות. בנוסף, בית המשפט דחה את ערעור האישה לפסול את הקלטת הבלש בטענה שהיא מהווה "הפרה ברורה של זכויותיה החוקתיות."
בפסק הדין נכתב: "הוכחה סימולציה של פסאודו-אילמות, או לפחות התקדמות או התפתחות חיובית מאוד של תסמינים כאלה, כאשר התסמינים המעוכבים נעלמו."
בעקבות הפסיקה מינואר, נפתח תיק חדש נגד האישה לקביעת הקנס שתצטרך לשלם על גביית קצבאות שלא כדין עבור מצב שלא היה קיים. בנוסף, סביר להניח שחברת הביטוח תתבע את האישה להשבת כל הקצבאות ששולמו לה במשך 16 השנים האחרונות.