בישראל של שנות ה-60, התפתחה תופעה תרבותית שערורייתית שאין לה אח ורע: ספרי "סטאלג", סדרת ספרי כיס ארוטיים שנמכרו בין סמטאות שוק הפשפשים ביפו, בקיוסקים ובדוכני עיתונים אנונימיים ברחבי הארץ.
המונח "סטאלג", שמקורו בקיצור המילה הגרמנית Stammlager (מחנה שבויים גרמני), קיבל בישראל משמעות חדשה: שילוב בלתי נתפס בין פורנוגרפיה, אלימות וסמל הרוע האנושי - הנאציזם. הספרים עסקו בעיקר בחיילים שבויים במחנות נאציים, העוברים התעללות מינית בידי סוהרות סדיסטיות. הסיפורים הפורנוגרפיים והסאדו-מזוכיסטיים האלה, הוצגו לעתים כ"מבוססים על מקרים אמיתיים".
הסדרה כללה יותר מ-100 ספרים שונים, שעלילותיהם התרחשו לא רק במלחמת העולם השנייה אלא גם במלחמות אחרות ביפן, קוריאה, אלג'יריה, אפריקה, קובה ודרום אמריקה, אך הנוסחה נותרה דומה: שילוב בין סקס וסאדיזם.
בתחילה נקראו הספרים במספרים סידוריים כמו "סטאלג 33", ובהמשך קיבלו שמות תיאוריים יותר כגון "סטאלג הזאבות". החוברות הופצו בפורמט פשוט, נמכרו בכמה גרושים והתחבאו תחת מעטה של "מסמכים אותנטיים". חלקן הודפסו בכמה מהדורות בשל הביקוש הגבוה ונמכרו במהירות.
המשיכה לז'אנר הסטאלג נבעה ממספר גורמים: הפיתוי של האסור שהוא חיבור טאבו בין מין, שואה ואלימות קיצונית, ההכחשה הקולקטיבית שנבעה מחוסר יכולת לשוחח בגלוי על טראומות מיניות בשואה יצרה צורך בפורקן מודחק וגרפיקה פרובוקטיבית על העטיפות שמשכה את העין. מאפייני הז'אנר כללו נאציות מצוירות בלבוש עור שחור, כתיבה ירודה אך מגרה, ונרטיבים של "גבורה גברית" בפני סדיזם נשי.
קהל הקוראים העיקרי היה נערים וחיילים, שקראו את החוברות בהיחבא והסתירו אותן בין ספרי לימוד או מתחת למיטה. ככל שהתופעה התרחבה, הביקורת הציבורית גברה. אנשי ציבור, מחנכים ואנשי רוח תקפו את הסטאלגים בחריפות. התקשורת האשימה אותם בהשחתת הנוער והרשויות החלו בהליכים פליליים נגד המו"לים.
השערורייה התעצמה בשל כמה סיבות: טשטוש הגבולות המוסריים בהפיכת השואה לרקע לפנטזיות מיניות, פריחת שוק שחור של נייר לחוברות האסורות, וההכחשה התרבותית של החברה הישראלית שביקשה לראות עצמה כ"מוסרית" ו"טהורה" אך התקשתה להכיר בכך שדווקא בקרבה צמח ז'אנר כזה. בסוף שנות ה-60 דעכה התופעה. הלחץ הציבורי והתערבות הרשויות הביאו לירידה בהפקה ובהפצה, אך הזיכרון התרבותי של התופעה נשמר.
תופעת ה"סטאלג" הייתה יותר מסתם שערורייה חולפת - היא שימשה כחלון אל הלא-מודע הלאומי, אל רגשות מבולבלים של דחייה ומשיכה, פחד ופיתוי. דווקא במדינה שקמה מתוך אפר השואה, צמחה ספרות פורנו נאצית שמעלה שאלות נוקבות על מיניות, זיכרון וגבולות מטושטשים בין פנטזיה לזוועה. במבט לאחור, הסטאלג מהווה מראה לא נוחה המאלצת אותנו לשאול: מה אנחנו מעדיפים להסתיר בתרבות שלנו, ואיך זה בכל זאת מצליח לצוף אל פני השטח.
התרעות פיקוד העורף