מחנות השמדה קיימים גם היום: הצצה למעשים המזוויעים של סין

כאשר הייתה גול בת 23 ועבדה כדוגמנית בשנחאי, היא נאלצה להינשא לגבר שתיעבה. "הייתה חתונה, זה הרגיש כמו הלוויה בשבילי וכשחתמתי על תעודת הנישואין, הרגשתי כאילו אני חותמת על תעודת המוות שלי", היא סיפרה בראיון. "לא לבשתי את השמלה. לא קיבלתי ברכות מבני משפחה. לא אמרתי דבר לחבריי. אפילו לא שיתפתי תמונה במדיה החברתית".

הדיקטטורה הסינית כפתה עליה את הנישואין, בטענה שזו הדרך היחידה להציל את עצמה ואת אמה ממאסר במחנות הריכוז המזוויעים. הנישואין מומשו באכזריות: היא נאנסה בזמן שהתאוששה ממכות אכזריות מבעלה החדש השיכור שהשאירו אותה מחוסרת הכרה עם לסת ואף שבורים.

עשר השנים הראשונות בחייה של גול היו מאושרות יחסית. היא גדלה כילדה מאומצת עם אמה וסביה קרוב לעיר דרך המשי המפורסמת קשגר בדרום שינג'יאנג. המצב השתנה עם הגעתו של אב חורג עוין, שהובילה לשנים של קשיים. בגיל 16, גול עברה לאורומצ'י, בירת האזור, ומאוחר יותר התקבלה לעבודה בתחום הדוגמנות.

ההזדמנות בשנחאי הביאה את גול לעיר השלישית בגודלה בעולם, שם עבדה עבור חברות ביגוד, השתתפה באירועי פתיחת חנויות, עמדה בכניסה לקניונים למשיכת לקוחות ואף קיבלה כמה תפקידים קטנים בסרטים. "החיים היו נעימים. זו הייתה עבודה קשה כי היינו צריכים לעמוד הרבה זמן, לנעול עקבים מאוד גבוהים, לפעמים להחליף למאות בגדים, אז זה יכול להיות מעייף - אבל הרווחתי משכורת טובה ויכולתי לקנות מה שרציתי. זה היה זמן טוב", היא מספרת.

למרות שהצליחה ליצור חיים חדשים בשנחאי, גול סבלה מהטרדה מתמדת מצד רשויות החוק. שוטרים היו עוצרים אותה באופן קבוע בנקודות ביקורת, חוקרים אותה על פעילויותיה וקשריה החברתיים, ואף אילצו אותה לעבור דירות מספר פעמים. "המשטרה אמרה לי שאסור להשכיר מקומות לאויגורים ושאסור לאפשר להם לחיות בסין האמיתית, ולא לאפשר להם לקנות נכסים או חנויות בסין", היא מסבירה.

"הם חושבים שכל האויגורים הם טרוריסטים", אמרה גול. "אפילו עכשיו אני מרגישה לחוצה בכל פעם שאני רואה מישהו במדים, אפילו כאן בשוויץ אני מרגישה אותו דבר".

בשנת 2016, גול שבה לשינג'יאנג לביקור וגילתה שהמצב החמיר מאוד. "הכל השתנה", היא מתארת. פתאום היו דרושים היתרים מיוחדים לאויגורים אפילו כדי לבקר בערים סמוכות. האזור התמלא בנקודות ביקורת, מצלמות זיהוי פנים וכוחות ביטחון.

חברים החלו להיעלם במחנות ה"לימוד" שהוקמו זה עתה, וביניהם אפילו שכן משפחתי בן 90. "תהיתי, איך זה יכול להיות? מה הוא יכול לעשות בגיל 90 נגד הממשלה? הרגשתי כעס רב בשבילו", סיפרה גול בכאב.

בשנחאי היה פחות מעקב גלוי, אך גול עדיין סבלה מביקורים ושיחות טלפון תכופות מהמשטרה המקומית. "לפעמים הם היו מתקשרים שלוש פעמים ביום. הייתי אומרת שאפילו אמא שלי לא מתקשרת אליי שלוש פעמים ביום, שואלת: 'מה את עושה?'"

בינואר 2018, גול נקראה לחזור לשינג'יאנג לחידוש תעודת זהות. שם, המשטרה לקחה דגימות דם עבור מאגרי DNA, סרקה את קשתית עיניה למערכות המעקב המתקדמות, ואז הודיעה לה שעליה להיכנס למחנה "לימוד" כדי ללמוד סינית ואת החוק המקומי.

גול ניסתה לדחות את הגזירה. היא טענה שעליה לחזור לעבודתה בשנחאי וניסתה לשחד את הקצינים באלכוהול וסיגריות. אולם, ללא אישור מהמשטרה לא יכלה לעלות לטיסה חזרה, והם סירבו לאשר את יציאתה.

ואז הגיע האיום המצמרר ששינה את חייה: "הם אמרו: 'עכשיו אנחנו מקדמים אחדות אתנית, כך שסינים ואויגורים הופכים למשפחה אחת. עדיף למצוא מישהו להתחתן איתו. אז נוכל לאפשר לך לעזוב והמנהל הרחוב שלך [מעקב מקומי] לא יתקשר אליך כל הזמן או יעצור אותך. זה יותר טוב בשבילך'".

גול כבר שמעה שמועות על אויגורים באזורים כפריים שנאלצו לתת את בנותיהם לפקידים סינים לנישואין. כעת, השלטונות דחקו בה להתחתן עם גבר סיני, והיא הבינה שסירוב עלול להיות מסוכן ביותר. "הם אמרו: 'אנחנו יכולים לעזור לך, אנחנו יכולים למצוא מישהו.' חשבתי שאם אגיד כן, הם לא ילחצו עליי. אז אמרתי כן ועזבתי, חושבת שזה יהיה הכל".

לפני שהתירו לה לשוב לשנחאי, דרשו ממנה להתקשר לשוטר המקומי שפיקח עליה בעיר. השוטר שוחח ארוכות עם הקצינים משינג'יאנג והם החליפו מספרי טלפון. מיד לאחר מכן גול הורשתה לחזור לשנחאי.

כעבור חודש בלבד, קשר המשטרה התקשר להזמין אותה לארוחת ערב. כשהגיעה למקום, הופתעה לגלות שמדובר במסעדה יוקרתית במיוחד. גול חששה שזו מלכודת: "חשבתי שאולי הם ילכדו אותי, ימכרו אותי לפקידים בכירים כסחר מיני. שמעתי על זה קורה לנערות אויגוריות, נלכדות על ידי המשטרה ונאלצות לקיים יחסי מין. חשבתי שאולי אם אשתה הרבה ואשכב איתם, אולי אוכל להציל את עצמי".

תחילה נרגעה כשראתה את השוטר יושב לבדו, אך במהלך הארוחה הוא קרא לגבר שישב בקרבת מקום להצטרף אליהם, מציג אותו כחבר למרות שמאוחר יותר התברר כי היה קרוב משפחתו. כששאלתי אותה על מראהו של האיש, ענתה מיד: "מכוער מאוד, והוא היה שיכור".

השוטר, אחרי שהפליג בשבחי יופיין של נשים אויגוריות, אמר לגול שהיא יכולה להיות "חברה טובה ואולי מאהבת" של האיש, שעבד כמלצר קוקטיילים. גול דחתה את הרעיון בבוז: "אמרתי שאם היה לי חבר כמוהו, ההורים שלי היו שמים אותי בדיר והיו מאכילים אותי כמו כלב". השוטר הגיב בתדהמה: "על מה את מדברת? אנחנו מקדמים אחדות אתנית והוא יפה, כמו כוכב סרטים קוריאני".

למרות התנגדותה, גול נאלצה ליצור קשר עם הגבר בוויצ'אט, פלטפורמת המדיה החברתית הסינית. השניים נפגשו מספר פעמים, יצאו לכמה ארוחות וסרטים, אך כשהוא הפציר בה ללא הרף להפוך לאהובתו ואשתו, היא מחקה אותו מהטלפון שלה.

התגובה הייתה מיידית ומפחידה: "אחרי זה המנהל המקומי בשינג'יאנג החל ליצור איתי קשר לשאול למה אני לא חוזרת לבית הספר - הם התכוונו למחנה החינוך מחדש. אמרתי שיש לי אישור להיות בשנחאי. אז הם שמו את אמא שלי במחנה במקומי".

קרוב משפחה שעבד בממשלה הבהיר לה שזה קרה בגלל סירובה להסכים לנישואין שארגנו הפקידים. "הרגשתי חסרת תקווה כל כך באומללות כזו", אמרה גול, שלבסוף נכנעה לגורלה.

מיד אחרי שחתמה על חוזה הנישואין, אמה שוחררה מהמחנה. בתחילה, גול ניסתה לשכנע את בעלה החדש שהיה ממעמד חברתי-כלכלי נמוך להסכים לנישואי פיקציה שיעלו את מעמדו בלי שיחיו יחד. אולם כאשר המשטרה גילתה את התרמית, הם פקדו עליה לעבור לגור עמו באותו הלילה. מכיוון שהגבר חלק דירה קטנה עם ארבעה גברים נוספים, היא נאלצה לקחת אותו לביתה שלה.

"במבט ראשון לא אהבתי אותו וזה רק התחזק", העידה גול. "הוא היה מסריח מאוד ולא ניקה את עצמו או כיבס את בגדיו". בעלה היה שיכור ואלים לעיתים קרובות, וגנב אלכוהול ממקום עבודתו. "כשלא הסכמתי לשכב איתו הוא היה מכריח אותי - וכשהתנגדתי, הוא התרגש יותר לעשות את זה", סיפרה בהיסוס, כשדמעות זולגות על פניה.

לאחר שלוש שנים של סבל, גול שכבר הייתה אם לבתו של בעלה, החליטה להתגרש. אולם אמה, מפוחדת מהמחשבה על חזרה למחנה שתיארה כ"כמו קבר", הגיעה לשנחאי עם דודה של גול כדי להתחנן בפניה להישאר בנישואין. בייאושה, אחרי ניסיון התאבדות כושל בתחילת השנה שעברה, גול הצליחה ליצור קשר עם פעיל אויגורי בארצות הברית.

"אמרתי שאני לא יכולה להציל את עצמי אז אמות, אבל אני לא רוצה שבתי תישאר בסין. האם אתה יכול למצוא מישהו בארה"ב שיאמץ אותה? היא לעולם לא תוכל לחיות כמו בן אדם בסין".

במקום לנסות לארגן אימוץ, הפעיל הנחה אותה כיצד לברוח מהמדינה. בזכות נישואיה, גול הייתה זכאית לדרכון סיני. במאי שנה שעברה, היא שלחה את חפציה לחבר בגרמניה ולאחר מכן טסה לדובאי ולחופש.

גול בחרה להתיישב בשוויץ מסיבה רגשית, בילדותה אהבה לצפות בסרט "היידי" עם סבה. כעת, היא השתחררה מהתעמולה הסינית שלימדה אותה להתבייש בזהותה התרבותית.

"למדתי על ההיסטוריה שלנו, שפעם הייתה לנו ארץ ומדינה משלנו - ועל כל מה שממשלת סין עושה לאנשים בשינג'יאנג", אמרה בגאווה. "עכשיו אני גאה להיות אויגורית".

הזעקה הציבורית מפעילים וחברי פרלמנט של הלייבור על החלטת הממשלה להתעלם מהפרות זכויות אדם, אילצה את הממשלה לסגת מעמדתה.

תחת שלטון הטרור של סין באזור שינג'יאנג, כפרים שלמים נשלחו למחנות "חינוך מחדש", המכילים לעיתים קרובות מפעלים בתוך חומותיהם לביצוע עבודות כפייה. כיום מוערך כי כמיליון אויגורים מוחזקים במחנות אלה.

ניצולים מהמחנות מספרים על אונס קבוצתי ועינויים, בעוד שהמשטר הורס מסגדים, מטיל מעקב נוקשה על האוכלוסייה האויגורית ומבצע עיקור המוני של נשים. כל זאת מתרחש במקביל להגירה המונית מתוכננת של סינים לשינג'יאנג, מהלך שתוזמן על ידי בייג'ינג במטרה לדלל את המיעוטים האתניים ולנצל את משאבי הטבע באזור.

מאז 2014, סין מקדמת ומתמרצת נישואים מעורבים אתנית באזורי האויגורים, מדיניות שעוררה טענות ושמועות על שימוש בנישואין כפויים. גול היא האישה האויגורית הראשונה שחושפת בפומבי את חווייתה האישית מפרקטיקה נפשעת זו, ומאפשרת לעולם להציץ אל תוך מכניזם דיכוי נוסף במערכת המקיפה שמפעילה סין.