אחרי ששרדה את השבי הקשה בעזה, מייה שם, בת ה-23, עומדת בלב פרשה חדשה שמסעירה את הציבור. לפני כחודש, היא הגישה תלונה במשטרה נגד מאמן כושר מוכר מתל אביב, בטענה שאנס אותה בביתה תוך שימוש בסם אונס. לאחר הראיון שלה בחדשות 12, הפרשה עוררה הדים כבדים. אבל הנושא לא נשאר בגבולות ישראל.
שם שהפכה דמות ציבורית מאז שחרורה משבי החמאס, הפכה למוקד שנאה ואנטישמיות ברחבי העולם בעקבות המלחמה בעזה. לאחר שנחשפה לחלוטין בפרשת האונס, גם האנשים ברשתות החברתיות ברחבי העולם החליטו להגיב על הנושא, והתגובות נעות בין תמיכה נלהבת לבוז ואנטישמיות בוטה.
רבים הגיבו בכאב ובתמיכה למיה. אחת המשתמשות כתבה: "אני מאמינה לה. אלוהים יברך אותך וישמור עליך חזקה מיה, זה לעולם לא היה צריך לקרות לך". אחרת שיתפה חוויה אישית: "אני יכולה להזדהות איתה. הדבר הראשון שטורף שומע כשאישה נפגעה בעבר הוא שגם אני יכול להתעלל בה. החברה ומערכת המשפט חייבות לתמוך בקורבן! מצטערת מאוד בשבילה".
גולש נוסף כתב: "אני מקווה בכנות שהגברת הצעירה הזאת בסדר… עברה יותר מדי במהלך השנתיים האחרונות". עוד תגובות נוגעות ללב כללו: "זה מאוד מצער", "אני מאמינה לה", "איזה סיפור עצוב" ו- "כל כך נורא. אני מקווה שהיא תצליח להשיג צדק, ובמהירות".
עם זאת, זה הצד הרך והנעים של האנשים שתומכים בישראל, או גם אם לא תומכים, מאמינים לכל אישה באשר היא ורוצים בטובתה. לצד התמיכה, נשמעו גם קולות מכוערים. לא היו חסרות גם תגובות קשות מצד אנטישמים שהטילו ספק בדבריה, או שמחו לאיד ששם נאנסה אחרי שטענה ש״חמאס אנסו אותה עם העיניים״ והאשימו את מדינת ישראל לא רק בהיותה רוצחת אזרחים תמימים בעזה, אלא גם לאחת המדינות הכי מסוכנות מבחינה מינית.
אחת כתבה: ״אז האנסים של חמאס לא אנסו אותה, במקום זה היה אחד משלהם? זה מטורף״, אחר הוסיף: "נשים אובססיביות לגבי אונס וחושבות עליו כל הזמן. תוסיף לזה את העובדה שמדובר באישה יהודייה והיא אפילו יותר משוגעת". המשפט הזה חזר שוב ושוב, כמעין מנטרה של בוז וחוסר אמון, שמעידה לא רק על שנאה לנשים, אלא גם על אנטישמיות.
בין לבין, מגיבים צירפו צילומי מסך של כתבות בנוגע למדיניות הישראלית בכל הנוגע לפרשיות אונס במדינה, אחת מהן הייתה: "9 מתוך 10 תיקי אונס בישראל נסגרים ללא הגשת כתבי אישום". לצד הסערה הציבורית, קשה להתעלם מהנתונים המדאיגים בישראל.
לפי דו"חות רשמיים, מתוך אלפי תלונות המוגשות מדי שנה בגין עבירות מין, רק חלק קטן מהן מוביל לכתבי אישום והרשעות. גם במקרה של מיה, על אף שהחשוד נמצא דובר שקר בפוליגרף, הוא שוחרר ממעצר בשל מחסור בראיות, ועדות מרכזית טרם נגבתה.
בישראל, שיעור ההרשעות בתיקי עבירות מין נמוך יחסית. לפי דו"ח של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בשנת 2023 נפתחו במשטרת ישראל 6,405 תיקים על עבירות מין. עם זאת, 81% מתיקי עבירות המין וההטרדה המינית נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ורק ב-16% מהתיקים הוגש כתב אישום (2% הנוספים הסתיימו בהסדר מותנה).
נתונים אלו מדגישים את האתגרים במערכת אכיפת החוק והמשפט בטיפול במקרים של תקיפה מינית. הפער בין מספר התלונות לבין מספר כתבי האישום מצביע על צורך בשיפור מערך החקירה והתביעה, וכן בהגברת התמיכה בנפגעות ובנפגעים.
הסיפור של שם מדגיש את הקשיים שבהם נתקלות נפגעות תקיפה מינית במאבקן לצדק. התגובות השונות שקיבלה בארץ ובעולם משקפות את המורכבות החברתית סביב הנושא הטעון הזה. חשוב להמשיך ולהעלות את המודעות לנושא, לתמוך בנפגעות ולפעול לשיפור המערכות שמטפלות במקרים כאלה.
אבל הסיפור של שם הוא לא רק ישראלי. הוא מהדהד כרגע בכל רחבי העולם, לא רק בגלל הרקע הטראומטי של שבי בעזה, אלא משום שהוא מציף שוב את השאלות הקשות סביב הטיפול הישראלי במקרי אונס. בעולם שבו נשים עדיין נאבקות כדי שקולן יישמע, שם, אולי מבלי שהתכוונה, הפכה לסמל. השאלה שנותרה פתוחה היא: האם גם תזכה לצדק?