אם מודאגת כותבת לג'יין גרין, כתבת זוגיות ומשפחה של הדיילי מייל, אודות מצב מטריד הנוגע לבתה בת ה-15. היא מספרת שבתה "הלכה לבית ספר פרטי עד השנה", אך היא ובעלה הוציאו אותה משם כי אינם "יכולים להרשות זאת לעצמנו יותר". האם מודה שהייתה "ממש מתוחה" להעביר את בתה לבית ספר ציבורי, כיוון ש"אנחנו לא גרים בשכונה הכי נחמדה, וחלק מהילדים באזור יכולים להיות די קשוחים".
להפתעתה, בתה "נראתה משתלבת היטב" ו"עד סוף השבוע הראשון שלה, היא השתלבה בקבוצת בנות שנראו נחמדות מספיק". עם זאת, האם מתחילה לחשוש ש"הבנות האלה אולי אינן ההשפעה הטובה ביותר על בתי".
כמה שבועות קודם לכן, בזמן ששטפה כלים ליד החלון המשקיף לחצר, "הבחנתי בבתי מסתתרת מאחורי שיח בגינה". האם יצאה בשקט החוצה וכשהתקרבה, "ראיתי ענני עשן מיתמרים מהשיחים". היא לא יכלה לזהות בדיוק מה בתה מעשנת כיוון שהבת "הסתכלה לכיוון ההפוך" ולא ראתה את אמה.
"למרות הכעס הראשוני שלי, החלטתי לא להגיב וחזרתי פנימה מבלי לחשוף את עצמי", היא מספרת. כשסיפרה לבעלה על האירוע, "הוא סירב להאמין לי" וטען ש"כנראה לא הבנתי נכון את מה שראיתי" והוסיף שאין "שום סיכוי שבתנו מעשנת".
ימים ספורים לאחר מכן, כשהאם נסעה לאסוף את בתה מהקניון, שם בילתה עם חברותיה החדשות, האמא גילתה את האמת. "תפסתי אותן מעבירות סיגריה אלקטרונית (וייפ)". כשעימתה את בתה ברכב, "שאלתי אותה בשקט אם היא הרגע השתמשה בוייפ", אך הבת "התעקשה שהיא לא השתתפה בעישון הוייפ" וטענה ש"היא מעולם לא עישנה שום דבר בחייה".
האם מספרת: "החלטתי לא לספר לה שראיתי אותה מעשנת בחצר האחורית, אבל נתתי לה הרצאה ארוכה על הסכנות של עישון אלקטרוני", ובתגובה הבת "הבטיחה שהיא לעולם לא תעשה זאת". אולם, "היום תפסתי את בתי שוב מעשנת וייפ מאחורי שיח הגינה".
האם כותבת בכאב: "עכשיו, לא רק שאני מאוכזבת מבתי על העישון, אני גם כועסת שהיא משקרת לי ומבטיחה הבטחות שווא". היא מודאגת מאוד: "אני מפחדת עד כמה הדברים האלה ממכרים". ושואלת בייאוש: "איך אני יכולה לגרום לה להפסיק מבלי לבודד אותה מחברותיה החדשות? האם אני צריכה להוציא אותה מבית הספר הציבורי?"
תשובת ג'יין
ג'יין משיבה לאם המודאגת בהבנה ואמפתיה: "אני יודעת עד כמה זה יכול להיות נורא כשהילדים שלנו כביכול יורדים מהפסים ואנחנו, כהורים, מרגישים שאיננו מסוגלים לעצור את המצב", היא פותחת.
ג'יין מעלה תהייה: "אני תוהה מדוע לא התערבת כשראית לראשונה את בתך מעשנת בגינה". היא מציינת כי האם עשתה נכון כשהחליטה לא להגיב בכעס, "כי תגובה בכעס היא לעולם לא בחירה חכמה", אך תוהה "מדוע לא ישבת עם בתך לשיחה לאחר שנרגעת".
ג'יין מזכירה לאם עיקרון חשוב בהורות: "את צריכה לזכור שתפקידך כהורים אינו להיות חברה של ילדך. תפקידך הוא לקבוע כללים ולאכוף אותם כשהם מופרים". היא מבהירה את המצב הנוכחי: "העובדה היא שראית את בתך מעשנת וייפ, לא אמרת כלום ועכשיו היא משקרת לגבי זה".
הפתרון שהיא מציעה ברור: "יש רק דבר אחד לעשות כאן: את ובעלך צריכים להציג חזית מאוחדת ולשבת עם בתכם לשיחה נחושה". היא מסבירה: "שיחות קשות עוזרות לילדים לקבל החלטות טובות יותר. כשאת רואה את ילדייך מתנהגים בצורה שהיא רעה עבורם, זו חובתך כהורה להשמיע את קולך".
לדעתה של ג'יין, "השקר של בתך לגבי העישון חמור יותר מאשר העישון עצמו". היא מכירה בכך ש"כמובן, היא ילדה וילדים משקרים", אך מדגישה ש"חייבות להיות תוצאות לחוסר כנות". היא מציעה כמה אפשרויות: "אולי את מחרימה את הטלפון שלה, או מענישה אותה בדרך אחרת... הבחירה היא שלך".
ג'יין ממליצה על גישה מאוזנת: "דברי עם בתך בצורה שגורמת לה להרגיש בטוחה מספיק להיות פתוחה וכנה איתך". לסיום, היא מציעה פרספקטיבה לגבי לחץ חברתי ומבהירה ש"לחץ חברתי הוא עצום בכל תיכון, לא משנה אם פרטי או ציבורי".