מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת טונגג'י בשנחאי חשף תופעה מפתיעה באנטארקטיקה. לאחר כמעט שני עשורים של המסת קרח מואצת, היבשת הקפואה עברה מפנה דרמטי: במקום להמשיך לאבד קרח, היא החלה לצבור כמויות שיא של קרח חדש. ממצא זה הפך במהרה לנקודת מחלוקת בשיח על שינויי האקלים העולמיים, כאשר מכחישי שינוי האקלים ממהרים להשתמש בו כ"הוכחה" שההתחממות הגלובלית אינה אלא תרמית.
הנתונים שנאספו בין השנים 2002-2020 הצביעו על מגמה מדאיגה - מעטה הקרח האנטארקטי איבד כ-120 מיליארד טון קרח מדי שנה. אולם משנת 2021, המגמה השתנתה באופן דרמטי. בין השנים 2021-2023, זיהו החוקרים תופעה יוצאת דופן: שלג עז במיוחד ירד על היבשת, במיוחד בחלקה המזרחי, דבר שהוביל לבניית שכבות של קרח טרי בקצב מרשים של כ-108 מיליארד טון בשנה.
השלכה משמעותית נוספת של תופעה זו היא האטה בקצב עליית פני הים העולמיים. ההיפוך האקלימי בן שלוש השנים הזה הפחית את העלייה השנתית בגובה פני הים בכמעט 15 אחוזים. זהו נתון בעל משמעות רבה, שכן עליית מפלס פני הים מאיימת להציף ערי חוף מרכזיות ברחבי העולם, לשחוק חופים ולפגוע במערכות אקולוגיות חיוניות.
מכחישי שינוי האקלים לא איחרו להגיב ולהשתמש בממצאים אלה כתחמושת במאבקם נגד "מזהירני האקלים". ברשתות החברתיות התפרסמו אמירות כגון: "הקרח גדל באנטארקטיקה! שינוי האקלים הוא תרמית!" או "LOL, משבר האקלים בתחת שלי. לאנטארקטיקה יש יותר קרח עכשיו מאשר אי פעם". אחרים הגיבו בסרקזם: "משבר אקלים? אתה מתכוון שיש יותר מדי קרח שנבנה באנטארקטיקה?"
אולם, החוקרים עצמם מדגישים כי שינוי זה, אף שהוא משמעותי, מייצג קרוב לוודאי תנודה זמנית במערכות מזג האוויר של אנטארקטיקה. הם מצביעים על כך שהסיבה העיקרית לצבירת הקרח הייתה "אנומליות משקעים גדולות" - דהיינו, כמויות שלג חריגות שאין לצפות שיחזרו על עצמן באופן קבוע. דפוסי מזג האוויר החריגים אלה נגרמו כנראה משינויים ברוחות או סערות, ייתכן שאף כתוצאה משינויי האקלים עצמם, והם מדגישים שזהו אירוע "חסר תקדים".
יתרה מכך, המחקר חושף תמונה מורכבת בהרבה מזו המוצגת על ידי ספקני האקלים. למרות הרווחים המשמעותיים בצבירת קרח בשנים 2021-2023, במבט כולל על שני העשורים האחרונים, אנטארקטיקה עדיין סובלת מאובדן נטו מדאיג של 1.848 טריליון טון קרח. אובדן זה הוסיף כ-5.99 מילימטרים למפלסי הים הגלובליים עד פברואר 2020. יתר על כן, המחקר מצביע על כך שהעשור השני של המאה ה-21 (2011-2020) ראה פי שתיים יותר אובדן קרח בהשוואה לעשור הראשון (2002-2010), מגמה מדאיגה שמעידה על האצה בתהליכי ההמסה.
יש לציין גם שלמרות העלייה הכללית בכמות הקרח במהלך התקופה האחרונה, לא כל חלקי היבשת הרוויחו באותה מידה. בעוד שמזרח אנטארקטיקה, במיוחד באזורים כמו ארץ המלכה מוד וארץ אנדרבי, ראתה צבירת קרח משמעותית בזכות שלג כבד, אנטארקטיקה המערבית המשיכה לאבד קרח. זאת בשל מים חמים באוקיינוס הממיסים קרחונים מלמטה, תהליך שממשיך לתרום לעליית מפלס פני הים.
פרופסור מייק הולם מאוניברסיטת קיימברידג' מציע נקודת מבט מעניינת על הוויכוח הציבורי בנושא. לטענתו, האנשים שנמצאים ב"חרדת אקלים" יצרו חוסר אמון בקרב הציבור על ידי האשמת כמעט כל הבעיות של החברה במשבר האקלימי.
"שינוי האקלים מצוטט כהסבר היחיד לכל מה שהולך לא טוב בעולם: בצורת, רעב, שיטפונות, מלחמות, גזענות - אתם מבינים. ואם זה רע, זה בגלל ההתחממות הגלובלית שנגרמה על ידי בני אדם," הוא אומר בביקורתיות.
הפרופסור לגיאוגרפיה אנושית מוסיף: "אני חולק על מבשרי האבדון. שינוי האקלים אינו כמו שביט המתקרב לכדור הארץ. אין ראיות מדעיות או היסטוריות טובות שהוא יוביל להכחדת האנושות או להתמוטטות הציביליזציה האנושית".
המחקר מספק גם תחזית מטרידה לגבי ההשלכות האפשריות של המסת קרח מתמשכת. החוקרים מעריכים כי אם כל הקרח במזרח אנטארקטיקה באזור ארץ וילקס, הוא עלול להעלות את מפלס פני הים ביותר מ-52 מטרים, תרחיש שיהיה הרסני עבור ערי חוף ברחבי העולם.
הקשר בין המסת קרח ועליית מפלס פני הים כבר מורגש בערים מסוימות. מחקרים אחרונים מצביעים על כך ששינוי האקלים הוא הגורם המרכזי לבעיות הצפות בערים גדולות כמו ניו אורלינס, ששוקעת כעת בזמן שכל אזור מפרץ מקסיקו נשחק. מדעני אקלים הזהירו גם שעליית מפלס פני הים שנגרמה מהמסת קרחונים באנטארקטיקה העמידה עכשיו יותר מעשרים וחמש ערים בסיכון גבוה יותר לשקיעה במהלך שלושת העשורים הבאים.