אם בשנה שעברה היה אפשר לספר על ייצוג והישג מכובדים, השנה בצער רב הסיפור מעט שונה. השיר טוב ומוצלח, הבמה מרשימה, אך זה לא יספיק. למרות שלכאורה באזל ידידותית יותר לישראל ממאלמו, המצב הפוליטי משפיע יותר השנה. צריך לומר שיובל רפאל עברה טראומה גדולה בשבעה באוקטובר, והיא טרם סיימה לעבד אותה. יש כאן אלמנט של פוסט טראומה וחרדות, לצד קושי לבטא במילים ברורות את עצמה. קשה לה מאד להתמודד עם העיתונאים והתנגדות הזולת סביבה.
אבל ההתנגדות הזאת לא תהיה רק בשאלות, ותיתכן פרובוקציה, בעיקר סביב אירוע הגמר. החלק החיובי הוא שנעלה לגמר, אבל הוא נראה בשמיים כזמן מתוח מאד ולא שקט, ועד כדי אפשרות למסוכן. יש סביב יובל אבטחה רבה כמובן, אבל האווירה בבאזל קשה ומשפיעה עליה, ולא ניתן לאטום הרמטית את הרעשים וסכנות. וצריך לומר שמצב השמיים עצבני ולא צפוי, וזה יהיה נכון כללית במדינה ולאנשים רבים.
שלב ההצבעות והניקוד אינו מרנין, ונותן תחושה נמוכה באופן יחסי לציפיות. אפשר שתוך כדי השידור יהיו קריאות בוז ועד אירוע לא נעים אחר. כמובן שאין מה לדבר על ניצחון, שחוזר שוב לשוודיה. אבל בניגוד לשנה שעברה, קשה יהיה להסתכל על האירוויזיון הפעם כסוג של ניצחון, כי הרע עולה על הטוב. זהו זמן מתוח בשמיים, בעל פוטנציאל לאירועים שליליים. גם אצל רבים אישית דברים מאבדים פרופורציה או יוצאים משליטה. הימנעו אתם מאימפולסיביות וקוצר-רוח, ודברים שבאים בהפתעה.
התרעות פיקוד העורף