הפרסום עורר גל של ביקורת חריפה ברשתות החברתיות. משתמש אחד זעם וכתב: "זה לא עניין של אף אחד ולהעלות השערות זה יותר ממחליא. זה חצוף. מה לעזאזל לא בסדר איתכם?" משתמש נוסף דרש: "האם תוכלו בבקשה להסיר את זה? זה מיותר ומשפיל". תגובה שלישית הוסיפה: "אתם בשום אופן לא עוזרים למטרה שלכם עם זה. זה מביך אותי".
למרות הביקורת, היו גם קולות שהגנו על המאמר והצדיקו את הדיון בנושא. חלק מהמגיבים טענו שההשערות לגיטימיות בהתחשב בכך שאנה עצמה שיתפה על רגשותיה ביומנה שפורסם לרבים. משתמש אחד שאל: "למה זה נורמלי למלא סרטי דיסני לילדים בעלילות רומנטיות וזה לא נתפס כמיני, אבל ברגע שזה לא אהבה הטרוסקסואלית זה 'מיני'?".
תגובה מעניינת נוספת חשפה כיצד נושא זה כבר עסק צעירים בעבר: "אני והחברים שלי היינו אובססיביים לבי-סקסואליות שאף אחד לא דיבר עליה של אנה פרנק בחטיבת הביניים וכל פעם שעשינו משהו הומוסקסואלי בסתר קראנו לזה 'פרנקינג'".
כזכור, פרנק הייתה ילדה יהודיה ילידת גרמניה שהפכה לאחת הדמויות המפורסמות והנוגעות ביותר של תקופת השואה. היא נולדה לממשפחה שעברה מגרמניה הנאצית להולנד ב-1938, והתיישבה בדירה ליד כיכר מרוודה באמסטרדם. כאשר הרדיפות נגד היהודים הסלימו, משפחת פרנק נאלצה להיכנס למחבוא ב-1942.
ב-1947 פרסם אוטו פרנק את יומנה של בתו, מה שהפך למה שרבים מתארים כ"העדות הנוגעת ביותר ללב ממלחמת העולם השנייה." "יומנה של נערה צעירה" נקרא על ידי יותר מ-30 מיליון אנשים ב-70 שפות שונות, והפך לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. אנה עצמה הפכה לאייקון של התרסה שקטה נגד הנאצים ולסמל של הרוח האנושית הבלתי ניתנת לכיבוש.
השתיים הבטיחו זו לזו לכתוב מכתב פרידה אם לא יוכלו עוד להיפגש, והבטחה זו קוימה כאשר אנה כתבה ביומנה ב-25 בספטמבר 1942: "אני מקווה שעד שנראה שוב זו את זו, נישאר תמיד חברות 'הכי טובות'". ז'קלין סנדרס-ואן מארסן מתה ב-13 בפברואר השנה בגיל 96. מוזיאון אנה פרנק הוציא הודעה: "בצער רב, אנו מודיעים על פטירתה של ז'קלין סנדרס-ואן מארסן ב-13 בפברואר בגיל 96. ז'קלין הייתה חברת כיתה של אנה פרנק ושיתפה את זיכרונותיה מהחברות שלהן לאורך כל חייה".
התרעות פיקוד העורף