באירלנד הקטנה והשקטה, בעיירה טואם שבמחוז גאלווי, מתחילה השבוע אחת החקירות הפורנזיות המזעזעות ביותר בהיסטוריה המודרנית של המדינה. רשויות החוק החלו בחפירה בבור ביוב שמתחתיו, כך רבים מאמינים, נמצאים שרידיהם של כמעט 800 תינוקות וילדים קטנים. מדובר באתר שעליו עמד פעם בית האמהות והתינוקות "בון סקור", מוסד שהופעל על ידי נזירות קתוליות ושימש בית מקלט לאמהות לא נשואות.
ההיסטוריונית המקומית קתרין קורלס היא זו שחשפה את הסוד האפל הזה בשנת 2014. במחקר מקיף שביצעה, גילתה קורלס כי בין השנים 1925-1961, תקופת פעילותו של המוסד, מתו בו לא פחות מ-798 ילדים. מתוך כל הילדים הללו, רק שניים זכו לקבורה נאותה בבית הקברות הסמוך. את השאר, כך חושדות הרשויות, השליכו אל בור הספיגה הידוע בכינויו המקומי "הבור".
המוסד עצמו נהרס ב-1971, ועל חורבותיו נבנה מתחם דירות מודרני. אך השרידים, כפי הנראה, נותרו שם מתחת לאדמה, ממתינים עשרות שנים לגילוי ולטיפול הולם.
"בון סקור", או "הבית" כפי שכונה בפי המקומיים, לא היה רק בית יולדות רגיל. זה היה חלק ממערכת דיכוי רחבה שפעלה באירלנד במשך עשרות שנים. המוסד שימש כבית יולדות לאמהות לא נשואות וילדיהן, והופעל על ידי מסדר דתי של נזירות קתוליות. נשים הרות שלא היו נשואות נשלחו למקום הזה כדי ללדת, אך זה היה רק תחילתו של הסיוט. לאחר הלידה, הן נאלצו להישאר במקום למשך שנה שלמה, לבצע עבודות כפייה ללא שכר, והופרדו מילדיהן החדשים.
הילדים גדלו תחת השגחת הנזירות עד שנמצאו להם משפחות מאמצות, ולעתים קרובות התהליך הזה התרחש ללא ידיעתן או הסכמתן של האמהות הביולוגיות. מי שהעיזו "לחטוא" שוב ולהביא ילדים נוספים מחוץ לנישואין, נשלחו למקום אפילו יותר נורא - מכבסות מגדלנה, מוסדות ידועי שמצה שנועדו ל"נשים שנפלו".
אנט מקיי, שחיה כיום בבריטניה, מכירה את הטרגדיה הזו מקרוב. אחותה, מרי מרגרט, הייתה אחת מ-798 הקורבנות. סיפורה של משפחתה מגלה את האכזריות שאפיינה את המערכת: אמה של אנט, מרגרט "מגי" או'קונור, נאנסה בגיל 17 ונשלחה לבון סקור ללדת. כששישה חודשים לאחר מכן התינוקת מתה, לאם נודע על כך בצורה קרה ואכזרית.
"היא תלתה כביסה ונזירה הגיעה מאחוריה ואמרה 'ילד החטא שלך מת'", מספרת אנט את הרגע הטראומטי ההוא. כיום, כשהחקירה הפורנזית מתחילה, אנט מביעה תקווה למצוא את שרידי אחותה: "אומרים לי שאין הרבה שרידים, בגיל שישה חודשים, זה בעיקר סחוס יותר מעצם".
החקירה הפורנזית שהחלה השבוע צפויה להימשך כשנתיים. המטרה היא לזהות את שרידי התינוקות ולתת להם סוף סוף קבורה מכובדת, ולהעניק לשורדים ולמשפחות מידה של סגירה וצדק. זהו רגע היסטורי, יותר מעשור לאחר גילוי האמת על ידי קורלס, ויותר מ-60 שנה לאחר סגירת המוסד.
בון סקור לא היה המוסד היחיד מסוגו. הוא היה חלק מרשת רחבה של מוסדות דיכוי לנשים שפעלה באירלנד, שההיקף המלא שלה התגלה רק בשנים האחרונות. מכבסות מגדלנה היו המוסדות האיריים הידועים לשמצה עבור מה שנקרא "נשים שנפלו", שבדרך כלל הופעלו על ידי מסדרים קתוליים אך נתמכו בשקט על ידי המדינה.
במקור המונח "נשים שנפלו" הוחל בעיקר על עובדות מין, אך מכבסות מגדלנה קלטו גם נשים "מפותות", קורבנות אונס וגילוי עריות, ויתומות או ילדות שננטשו או עברו התעללות על ידי משפחותיהן. המכבסה האחרונה מסוג זה סגרה את דלתותיה רק בשנות ה-90.
ממשלת אירלנד הוציאה התנצלות רשמית של המדינה ב-2014, וב-2022 הוקמה תוכנית פיצויים ששילמה עד כה שווי ערך של 32.7 מיליון דולר ל-814 שורדות וילדיהם. אולם המסדרים הדתיים שהפעילו רבות מהמכבסות דחו פניות מקורבנות לתרום לתוכנית.