בעלה, שמאי מוסמך, ניסה להקל על הדברים כשאמר לה: "זה היה רק סקס. זה לא אמר כלום. אני יודע איך את בטח מרגישה, אבל בבקשה תאמיני לי כשאני אומר את זה".
אבל אודרי לא הייתה מוכנה לקבל את ההסבר הפשוט הזה. היא זוכרת את המחשבה שעלתה בראשה באותו רגע: "הסתכלתי עליו וחשבתי שהוא לא מבין כמה עמוקה הבגידה שלו פצעה אותי".
ואז היא החליטה להכות חזרה במטבע שלו. "ולכן כמה שניות אחר כך נתתי לו טעימה איומה מהתרופה שלו", היא מתארת. המילים שיצאו מפיה שינו הכל: "אני שמחה שאת רואה את זה ככה. כי גם אני שכבתי עם מישהו. וגם זה היה רק סקס". התגובה הייתה מיידית ודרמטית: "הצבע נמוג מפניו של אנדרו, לפני שראיתי אותו עובר דרך הלם, הרס, חוסר אמונה, ואז כעס".
אבל מה שאנדרו לא ידע אז, ולא יודע עד היום, זה שזו הייתה רק הפעם הראשונה מתוך רבות. כי כפי שאודרי מגלה: "היו לי לפחות רומן אחד על כל אחד מארבעת העשורים שאנדרו ואני היינו יחד, כולם מסיבות שונות שמשקפות את השלבים השונים בחיים שמצאתי את עצמי בהם, מאימהות ועד גיל המעבר".
"התחלתי לחשוד שאנדרו בוגד כשהוא נעשה יותר ויותר מרוחק ו, למרות שתמיד היו לנו חיי מין בריאים, הוא פתאום אף פעם לא היה במצב רוח", היא מתארת את ההתחלה המרה.
הגילוי הגיע בצורה קלאסית. "לילה אחד בעודו במקלחת, עברתי על הכיסים שלו", היא מספרת על אותו ערב שחשף את האמת. "מוסתר באחד מהם היה פתק צהוב, כתוב עליו במילים: 'אמש היה מושלם. אני עדיין מריח אותך על הסדינים שלי'". כשהתעמתה איתו באותו ערב, הוא לא ניסה להכחיש.
המציאות הייתה קשה לעיכול: "זו הייתה מישהי שהוא פגש בכנס עבודה והוא אמר שזה נמשך שישה שבועות". אודרי זוכרת את התחושה הקשה שבאה אחר כך: "'אבל יש לנו שני תינוקות יחד', אמרתי דרך היבבות. הוא יצא מיד לישון אצל חבר".
אודרי מבהירה את נקודת המוצא שלה: "לא הייתי שוכבת עם גבר אחר אם לא היית עושה לי את זה קודם. וזה היה נכון. בגידה אף פעם לא עלתה לי על דעת לפני כן".
אבל אודרי לא נשארה לבד עם הכאב. כשהחדשות התפשטו בקרב החברים, הגיע אליה מושיט יד בלתי צפוי: "כשהחדשות על הרומן של אנדרו התפשטו בין החברים שלנו, עמית גבר מבית ספר שבו עבדתי בעבר (אני מורה) יצר איתי קשר".
הבגידה התרחשה במקום הכי סמלי שאפשר: "סקס איתו - במיטה הזוגית בעוד הילדים היו אצל אמא שלי - נתן לי הפוגה קצרה מכאב הלב". אבל מיד אחר כך הגיעו החרטות: "הצטערתי על זה אחר כך, החלטתי לשמור מה שעשיתי לעצמי". עד שהרגע המכונן הזה הגיע, כשהיא החליטה לפוצץ את הפצצה.
כשהיא מסבירה את המניע שלה, הגיון הנקמה ברור: "לא הייתי שוכבת עם גבר אחר אם לא היית עושה לי את זה קודם. וזה היה נכון. בגידה אף פעם לא עלתה לי על דעת לפני כן". התקופה שלאחר הגילוי ההדדי הייתה קשה: "החודש הבא בקושי דיברנו מלבד על הילדים". אבל לאט לאט, משהו התחיל להשתנות.
הנקודת מפנה הגיעה בערב אחד: "ערב אחד, אחרי שהוא בא להוריד משהו, הוא נשאר לכוס תה ודיברנו עד השעות הקטנות". אנדרו הבין את חומרת המעשה שלו: "הוא סיפר לי שלשמוע על כך שאני שכבתי עם מישהו אחר גרמה לו להבין כמה טיפש ואנוכי הוא היה. הוא 'התבייש וכל כך מצטער'. סוף סוף, הייתה קצת אחריות".
גם אודרי הייתה מוכנה לנסות שוב: "בתמורה, סיפרתי לו שהוא חסר לי ושעדיין אני אוהבת אותו. כשהוא שאל אם נוכל לנסות שוב, אמרתי שנוכל". אבל השורשים של הבעיות לא נעלמו כל כך מהר: "אבל מתחת הפגיעה נשארה. הייתה תחושה של חוסר איזון כי הוא בגד קודם. עדיין הרגשתי כמו קורבן, ושנאתי את זה".
אבל המציאות הייתה אחרת: "אבל ברגע שעברנו את הדלת התחלנו להתנשק, וגמרנו בסקס על הספה". הפעם המניע היה שונה לחלוטין מהרומן הראשון: "נפגשנו עוד כמה פעמים אבל זה היה פחות על משיכה ויותר על החזרת הכוח הרגשי בחזרה אלי". אבל למעשה היא לא הייתה מעוניינת בהמשך: "עדיין ראינו זה את זה בגן, אבל הוא אף פעם לא ניסה לדבר איתי שוב". באותה תקופה היא חשבה שזה נגמר: "המשכתי הלאה, מרוצה שגם בעלי וגם אני הוצאנו את חוסר הנאמנות מהמערכת שלנו".
העשור הבא הביא איתו אתגרים חדשים לגמרי. "כמו רוב הזוגות, שנות ה-30 שלנו היה עומס ללא רחמים של עבודה, חוגים אחרי בית הספר, ארוחות שצריך לבשל לילדים ושיעורי בית", אודרי מתארת את הלחץ היומיומי.
הרגש הדומיננטי היה של הזנחה: "לעתים קרובות הרגשנו שאנחנו יותר כמו צוות לוגיסטיקה מאשר זוג וכל כסף פנוי נבלע על ידי טיולי בית ספר, מדים, דוד דולף. הכל היה רעוע - והרגשתי שלוקחים אותי כמובן מאליו". ואז הגיע המכה הקשה ביותר: "אז, ב-2001 כשהייתי בת 37, אמא שלי חלתה בסרטן הלבלב ומתה רק שישה חודשים אחר כך".
מבחוץ, אנדרו נראה כמו הבעל המושלם: "אנשים חשבו שאנדרו הוא הבעל המושלם בתקופה הזו. הוא דאג לילדים, בישל ועשה את הקניות השבועיות". אבל מה שאודרי באמת הייתה צריכה היה משהו אחר לחלוטין: "אבל, למעשה, מה שהייתי זקוקה לו זה מישהו פשוט להיות איתי בעצב שלי. והוא לא יכול היה לתת לי את זה".
הקשר התחיל בצורה תמימה: "לילה אחד, בערך חודשיים אחרי שאמא מתה, ישבנו שעה במכונית שלי אחרי ערב הורים בעוד שפכתי את הכל והוא פשוט הקשיב". מהקשבה הדברים התפתחו לכיוון אחר: "יום שישי הבא, אמרתי לאנדרו, שאני הולכת למסיבה של הצוות בעבודה. במקום זה, פגשתי את מרטין לארוחה בצד השני של העיר".
הסיום הייתה צפוי: "גמרנו במלון ואחרי שעשינו סקס בכיתי, לא מרגשי אשמה אלא כי זו הייתה הפעם הראשונה מאז שאמא חלתה שהרגשתי שמותר לי להתמוטט". הרומן הזה היה שונה מהקודמים: "באמת אהבתי את מרטין. הוא היה רגוע, חכם, באמת מצחיק - ונשוי".
הסיום הגיע באופן פתאומי ומביך: "שבעה חודשים מאוחר יותר הוא אמר לי במבוכה שאשתו בהריון עם הילד השני שלהם. סיימתי את זה מיד". בפעם הראשונה היא חשבה על הנזק הפוטנציאלי: "בפעם הראשונה, חשבתי על אשתו - שקודם לכן לא הטרידה את המצפון שלי - ובאיזו קלות יכולנו להרוס שתי משפחות".
החוויה הזאת שינתה משהו באודרי: "כמה פעמים, שקלתי להתוודות לאנדרו אבל חשבתי, מה תהיה הנקודה? היינו בונים מחדש, לאט, וזה הרגיש הרסני שלא לצורך". היא הבינה את האנוכיות שלה: "בגדתי כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב יותר, לא כדי לגרום לו להרגיש רע. יהיה עלי לחיות עם האשמה".
התגובה שלה הייתה להפוך לאישה מושלמת: "אחרי זה, הפכתי לגרסה הטובה ביותר של עצמי בבית. מצאתי שמחה בחיים עצמם: הכנתי ארוחות צהריים, הסעתי את הילדים, אכלתי פיצה בימי שישי, אנדרו הביא לי כל בוקר כוס תה". היא הבינה מה היא מסתכנת לאבד: "במקום שגרה ביתית, פתאום הכל הרגיש חלק מחיים שלא רציתי לאבד".
כשהתעמתה איתו, אנדרו הרגיע אותה: "היא סתם עמיתה. אבל אני מבין. אני אתרחק. הרומן שלי היה הטעות הגרועה ביותר בחיי. ולדעת שהיית עם מישהו אחר כמעט הרס אותי. לימדת אותי את השיעור הגדול ביותר שאי פעם היה לי. לא הייתי עושה את זה לנו שוב".
הכנות שלו השפיעה עליה: "כשראיתי את החרטה בפניו, האמנתי לו". וזה הוביל לתובנה כואבת: "הבנתי שבמשך עשור סימנתי אותו כבוגד במערכת היחסים שלנו, כשהאמת הייתה שהתווית הזו השייכת לי. הרגשתי בושה עמוקה". ההחלטה שלה הייתה נחרצת: "באותו לילה, הבטחתי לעצמי שלא יהיו יותר סודות".
ואכן, במשך עשור שלם היא עמדה בהבטחה: "בעשור הבא הייתי נאמנה למילה שלי, תמיד הזכרתי לעצמי כמה אנדרו אוהב אותי בכל פעם שהרגשתי חוסר שביעות רצון קלה מהנישואים שלי. אבל כשהגעתי לאמצע שנות ה-40 היה שינוי. במעמקי תחילת גיל המעבר, גלי החום, לילות חסרי שינה ועלייה במשקל התחילו להרגיז אותי".
גם הילדים השתנו: "הילדים היו באוניברסיטה, התחילו לפלס את הדרך שלהם בעולם. לא הייתי בטוחה מי אני יותר". המבט במראה היה קשה: "יום אחד, הסתכלתי על הבבואה שלי וחשבתי כמה אני נראת בגיל בינוני ולא מטופחת. גם אם הייתי רוצה רומן, אמרתי לעצמי, אף אחד לא ירצה אותי".
היא הייתה מודעת למשחק: "עמוק בפנים, ידעתי שהוא מתעניין יותר בשכר שלו מאשר בי כאדם. אבל לא היה לי אכפת". כשהביטחון שלה חזר, הדברים התפתחו: "כשהמשקל שלי ירד והגוף שלי התחזק, הביטחון שלי גדל. שישה שבועות פנימה הוא הציע שנצא לאימון מוקדם בבוקר בפארק מקומי".
מה שקרה בפארק היה בלתי נמנע: "לבד יחד, המתח המיני התגבר. לא היה אף אחד בסביבה - גמרנו בנשיקה. זה הרגיש מרגש בפראות, וכשהוא הציע שאבוא לדירה שלו אחרי האימון, שנינו ידענו בדיוק בשביל מה".
הרומן הזה הרגיש לה אבסורדי: "בסך הכל, שכבנו יחד ארבע פעמים כשהשותפים שלו לדירה היו בחוץ. הרגשתי תחושה אבסורדית, אישה בוגרת מתגנבת כמו נערה, הקלישאה האולטימטיבית של גיל בינוני". אבל זה עבד בשבילה: "אבל עדיין קיבלתי ריגוש מזה שגבר צעיר רוצה אותי".
ההחלטה הייתה מיידית וחד משמעית: "גמרתי עם טום מיד וביטלתי את כל פגישות המאמן האישי שלי".
הרומן הזה היה שונה מכל הקודמים: "אלכס התברר בתור האיום הגדול ביותר על הנישואים שלי מכולם. שכבנו יחד כמה פעמים, אבל הבגידה הייתה יותר אינטלקטואלית מאשר חשקנית". מה שהוא נתן לה היה משהו שאנדרו לא יכול היה: "הוא גרם לי להרגיש חדה ומעניינת ומצחיקה שוב. היינו מדברים שעות, מחליפים ספרים ושירים שאהבנו".
הניגוד עם אנדרו היה מכאיב: "הייתי משווה את כל זה עם בעל שהרעיון שלו לשיחה היה דיון איזה שעה המכונית נכנסת לטסט שנתי". נקודת המפנה הגיעה כשהרומן איים על החיים שלה: "התחלתי להתפכח רק כשאלכס ביקש ממני לשקול לעבור לאוסטרליה". ההבנה הייתה ברורה וחד משמעית: "השורשים שלי היו כאן. ולמרות כל הבגידות שלי, עדיין אהבתי את אנדרו".
היום, בגיל 62 ולאחר ששניהם יצאו לפנסיה, אודרי רואה את חיי הנישואין שלה במבט שונה לגמרי: "שנינו יצאנו לפנסיה בשנה שעברה. והיום, עם שנינו בני 62, בהתחשב בהיסטוריה שלי, אתם עלולים לצפות שאנחנו אומללים יחד".
אבל המציאות היא הפוכה מהצפוי: "למעשה, זה כאילו חזרנו לאותו מקום. בלי ילדים לגדל, ללא לחצי עבודה או לחצים כספיים, החלקנו בחזרה להיות איך שהיינו בימים הראשונים".
הרומנטיקה חזרה: "יש מקום ל'אנחנו' שוב. אנחנו מחזיקים ידיים בעוד אנחנו מטיילים עם הכלב ועושים יותר סקס מאשר אי פעם עשינו בשנות ה-40 וה-50 שלנו". גם השיחות השתפרו: "אנחנו מדברים על ספרים ודנים בסרטים תעודיים שאנחנו צופים יחד ועל הדברים שהילדים הבוגרים שלנו עושים". ההכרת הטובה ברורה: "אני כל כך שמחה שהחזקנו מעמד. אלו החיים שאני רוצה. אני לא רוצה להסתכן בהם".
הזכרון הזה מזכיר לה למה הסוד חייב להישמר: "כשהתעמתתי איתו בעניין העמיתה שלו, קלייר, הוא שאל אותי אם אי פעם התפתיתי לשכב עם מישהו אחר שוב. אני זוכרת שנישקתי את הלחי שלו ואמרתי: 'לא. כמובן שלא'".
אבל הסוד שלה ימשיך להישמר: "זה הסיבה למה לעולם לא אספר לאנדרו האמת על הרומנים שלי". הסקרנות הטבעית נשארת, אבל היא מעדיפה שלא לדעת: "לפעמים אני תוהה מה הוא היה אומר אם הוא היה יודע. אני מקווה לעולם לא לגלות".
אודרי מאמינה שהיא לא יחידה במעשיה: "אני חושבת שיותר נשים בגדו ולא יעזו להודות". לדבריה, יש הבדל בין גברים לנשים בכל הקשור לבגידות: "בניגוד לגברים, בשביל הנשים זה עניין של אישור, תחושה של שליטה או רצון לברוח רגשית לזמן מה, במקום סתם סקס".
היא רואה גם הבדל בטיפול בסודות: "גברים נראים שהם רוצים להיתפס. בעוד נשים פשוט נושאות את האשמה בשקט". הטענה הכי מפתיעה של אודרי היא על התפקיד שמילאו הרומנים בחייה: "למעשה, הייתי הולכת רחוק עד כדי לומר שהרומנים שלי הצילו את הנישואים שלי".
היא מסבירה את ההיגיון שלה: "הם הסיחו את דעתי בזמנים ספציפיים בחיי; כשהייתי שבורה, זועמת, משועממת או חסרת ביטחון. הם נתנו לי ניצוץ סודי שעזר לי להישאר".
למרות ההיסטוריה הארוכה שלה, אודרי בטוחה שהפרק הזה בחייה נסגר לצמיתות: "בהתחשב בהתנהגות שלי בעבר, אנשים עלולים להיות ספקנים, אבל אני יודעת שלא אבגוד שוב אי פעם". הסיבה פשוטה: "סוף סוף אני מאושרת עם הנישואים שלי, בדיוק כפי שהם". ואם התשוקה לריגוש תחזור? "אם אני רוצה את הריגוש של רומן, יש לי את כל הזיכרונות שאני צריכה".
התרעות פיקוד העורף