כעשרה ימים לאחר תום הלחימה מול איראן, ביקשנו מכ-230 אזרחים – יהודים וערבים – לשתף אותנו באמצעות מענה לשאלונים מובנים בתחושותיהם ובחוויותיהם האישיות מהמלחמה. מטרת המחקר הייתה להבין כיצד אזרחים מתמודדים עם מצבי חירום קיומיים, ומה באמת מסייע לשמור על בריאות נפשית – אם בכלל. מתוך הממ"דים, המקלטים והחרדה היומיומית שהציפה את כולנו, עלו קולות של התמודדות, תפקוד, אך לא פעם גם שבירה.
אחת הנפוצות ביותר הייתה התמגנות – כניסה לממדים ולמקלטים עם השמע האזעקה, או תכנון מקדים של היציאה מהבית במטרה לצמצם סיכונים. אזרחים רבים נקטו גם גישות ממוקדות מעש, שהתבטאו בחיפוש אחר מידע עדכני, ארגון הבית, והכנת הילדים למצב חירום. לצד אלו הופעלה גם אסטרטגיה של שימוש בהומור – כניסיון להקל על הפגיעה של האיום הקיומי וליצור אווירה נסבלת יותר בתוך הממ"ד והמקלט.
לעומתן, אסטרטגיות כמו חיפוש תמיכה רגשית מאנשים קרובים או פנייה לפרקטיקות רוחניות כמו תפילה ודמיון מודרך היו פחות שכיחות. בתחתית הדירוג נמצאו אסטרטגיות לא-הסתגלותיות כגון שימוש בכדורי הרגעה או חומרים ממכרים, והכחשת חומרת המצב – תגובות שהעניקו אולי תחושת הקלה זמנית, אך לא סייעו לשמירה על בריאות נפשית לאורך זמן.
אזרחים ערבים בישראל חיים כחלק מקבוצת מיעוט עם פחות גישה למשאבים, שירותים ותמיכה מוסדית. במטרה לשרוד מצב זה בשגרה הם עשויים לפתח מנגנוני ויסות רגשי חזקים יותר, ואף הסתגלות למצבי מתח מתמשכים. היהודים, לעומתם, עלולים לחוות את פריצת המלחמה כטלטלה גדולה יותר ולפיכך גם לחוות את השפעתה הנפשית באופן חד יותר. ואולם, למרות רמות המצוקה הגבוהות יותר, הערבים דיווחו על בריאות נפשית נמוכה יותר, דבר המעלה שאלות מורכבות על הקשר בין חוסן, הסתגלות ומבנה חברתי.
גם להבדלים מגדריים ניכרת חשיבות. נשים נטו להשתמש יותר מגברים באסטרטגיות של התמגנות וחיפוש תמיכה רגשית.
דווקא עכשיו, מתוך השקט היחסי שאחרי המלחמה, יש להשקיע בחיזוק החוסן הלאומי – דרך חיזוק החוסן האישי והקהילתי. קידום תכניות התערבות על ידי אנשי מקצוע הנותנות דגש לאסטרטגיות הסתגלות אפקטיביות, מודעות לשוני תרבותי וחברתי המשלבות תמיכה קהילתית – עשויות לעשות את ההבדל. אחרי הכול, הטילים אולי פוגעים בכולם – אך הכלים להתמודד עמם אינם שווים לכולם.
התרעות פיקוד העורף