כבר כילדים אנחנו מפתחים תסמינים מסוימים שיכולים להעיד על האופי שלנו בעתיד. מומחים טוענים כי שלוש התנהגויות מסוימות כילד יכולים להעיד האם אתה פסיכופת או לא. החל מגיל 3, אם הפגנתם את הסימנים האלה או מישהו מהסביבה שלכם התנהג באופן דומה - יש סיכוי גבוה לפתח את ההפרעה הזו.
מדובר באזהרה של הפרופסורית אסי וידינג, מדענית שחקרה כיצד התנהגויות מסוימים אצל ילדים קטנים מאוד יכולות להעמיד אותם בסיכון גבוה לפתח פסיכופתיה. מדובר בהפרעת אישיות שבה אנשים הם חסרי אמפתיה, פועלים באנוכיות, אנטי חברתיים, אגואיסטים, חסרי רגשות אשמה או חרטה ועלולים להתנהג בדרכים פליליות.
המחקר לא וידינג לא בהכרח קובע שילדים עם תכונות מדאיגות מסוימות בהכרח יהפכו לפסיכופתים, אך הוא כן מזהה סימני התראה מוקדמים שיכולים להוביל לבעיות אם לא יטופלו.
ההתנהגויות הללו שונות מהמעשים הטיפוסיים של ילד שובב, שיכולות לעיתים להתבטא בטנטרומים או חוסר שיתוף של משחקים עם חברים, אלה דווקא התנהגויות נורמליות.
לעומת זאת, לילדים האלה יש מה שנקרא הפרעת התנהגות בשילוב תכונות קרות-רגשיות. הפרעת התנהגות בשילוב עם תכונות קרות-רגשיות היא מונח פסיכולוגי המתאר מצב מדאיג בו ילד לא רק מפר כללים חברתיים בסיסיים באופן חוזר - כמו אלימות, הרס רכוש או גניבה - אלא גם חסר לו היענות רגשית תקינה למעשיו. הילד לא מרגיש אשמה או חרטה כשהוא פוגע באחרים, לא מגלה אמפתיה כלפי הסבל של זולתו, ולא מתרגש או משמח מדברים שבדרך כלל מעוררים רגשות חיוביים אצל ילדים.
השילוב הייחודי הזה של התנהגות בעייתית יחד עם חוסר רגישות רגשית הוא מה שהופך את המצב לסימן התראה מוקדם אפשרי לפסיכופתיה, שכן פסיכופתים בוגרים מתאפיינים בדיוק באותו דפוס - פעילות אנטי-חברתית ללא רגשי אשמה או יכולת להבין את הפגיעה שהם גורמים לאחרים.
לדוגמה, וידינג אמרה שאם ילד מכה ילד אחר ולוקח את הצעצוע שלו, רוב הילדים ירגישו אשמה כשיראו את הילד האחר בוכה, אבל הילדים האלה לא ירגישו כך. וידינג וצוותה חקרו ילדים צעירים, כולל זוגות של תאומים, כדי לראות אם ההתנהגויות הללו מושפעות מגנטיקה - תכונות שעוברות מהורים לצאצאים - או מהסביבה שבה כל ילד גדל.
הם צפו כיצד הילדים הגיבו לרגשות של מישהו אחר וכיצד הם התמודדו עם תסכול. החוקרים גם ניתחו פעילות מוחית וסימנים פיזיים, כמו קצב לב, כדי לראות כיצד הילדים עיבדו רגשות באופן שונה. וידינג הדגישה שלושה דגלים אדומים ספציפיים שילדים בין גילאי שלוש לארבע כבר הפגינו, שיכולים בסופו של דבר להוביל להתנהגות פסיכופתית.
הראשונה הייתה חוסר תגובה רגשית לכאב של אדם אחר. הילדים האלה לא הרגישו רע כשראו מישהו עצוב או פגוע, לא נראה להם אכפת אם גנבו צעצוע של מישהו וגרמו לו לבכות.
התכונה השנייה הייתה קושי לקשר בין מעשיהם לתוצאות. הילדים האלה לא למדו מעונשים כמו פסק זמן או איבוד גישה לדברים מסוימים, והם המשיכו לעשות דברים מזיקים.
התכונה האחרונה הייתה חוסר דאגה לרצות אחרים. רוב הילדים אהבו לשמח את הוריהם או חבריהם. עם זאת, כמה ילדים התמקדו רק במה שהם רצו ולא נראה שהם מקבלים שמחה מהאושר של מישהו אחר.
"אתה לא מקבל הפרעת אישיות מפותחת במלואה כמתנת יום הולדת כשאתה מגיע לגיל 18, אז ברור שיש ילדים שיש להם סוגי התכונות האלה מגיל צעיר מאוד", אמרה וידינג לטלגרף.
"זיהוי הילדים האלה בשלב מוקדם לא אומר שאתה יכול בוודאות לחזות שמישהו יהפוך לפסיכופת בוגר, אבל אלה הילדים שסביר שיהיו בסיכון מוגבר בהשוואה לחבריהם", הוסיפה.
מחקר של וידינג וצוותה, שפורסם בכתב העת Restorative Neurology and Neuroscience, חשף גם שהתכונות הפסיכופתיות הללו הושפעו מאוד מגנים משפחתיים.
תאומים זהים, שחולקים כמעט את כל הגנים שלהם, היו בסיכוי גבוה יותר ששניהם יהיו בעלי התכונות הללו מאשר תאומים רגילים, שנולדו ביחד אבל נראים שונה אחד מהשני. המחקר גם זיהה הבדלים בפעילות המוח של ילדים עם תכונות CU, במיוחד באזורים כמו האמיגדלה, שמעבדת רגשות.
"אף אחד לא נולד פסיכופת, והגנים אינם תכנית, אבל יש אנשים שההרכב הגנטי שלהם אומר שהם בסיכון גבוה יותר מאחרים", ציינה וידינג. וידינג גם ציינה ושיש שלוש דרכים שבהן הורים יכולים למנוע מילדיהם ללכת בדרך אפלה.
הראשונה היא מתן הורות חמה ואוהבת. מחקרים מצאו שילדים מאומצים, שלא חולקים גנים עם הוריהם החדשים, עדיין היו בסיכוי נמוך יותר לפתח פסיכופתיה בסביבת בית חיובית, גם אם היו להם גורמים גנטיים שמעמידים אותם בסיכון להתנהגות הזו.
למעשה, מחקר משנת 2016 ב-American Journal of Psychiatry מצא שחיזוק חיובי ממבוגרים הגן על ילדים מפני התכונות התורשתיות בגנים שלהם שיכולות לגרום להתנהגות אנטי-חברתית חמורה.
דבר נוסף שיכול לעזור לילדים הללו הוא טיפוך. נמצא שעבודה עם מטפל עזרה לילדים ללמוד לנהל את הרגשות וההתנהגויות שלהם. החוקרים ציינו שטיפול יכול גם לתמוך בהורים בהתמודדות עם ילדים מאתגרים.
לבסוף, הדבר האחרון שניתן לעשות זה לשים לב ולפעול. פעולה מוקדמת יכולה למנוע פסיכופתיה. ככל שההתנהגויות הללו מזוהות ומטופלות מוקדם יותר, כך קל יותר לשנות אותן.
"כל התנהגות, ככל שהיא נעשית מושרשת יותר, כך קשה יותר להתערב", הזהירה וידינג. "אבל אנחנו יודעים שהתערבויות במתבגרים ומבוגרים יכולות גם לעבוד, אז המסר לא צריך להיות שאם לא מגיעים לשם בחמש השנים הראשונות, זה חסר תועלת".
התרעות פיקוד העורף