סחר בנשים וניצול: המדינה שכולם מהגרים אליה - אבל לא מדברים על הצד האפל

מדונה, בקהאם ולינדזי לוהן כבר עברו. מה הופך את דובאי למגנט לעשירים ומפורסמים? בין אפס מס למתקנים מפוארים - האמת המלאה על גן העדן המדברי ועל הצד האפל שמסתתר מאחוריו

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
אפס מס ופשיעה נמוכה: זו המדינה שכולם מהגרים אליה - אבל לא מדברים על הצד האפל
אפס מס ופשיעה נמוכה: זו המדינה שכולם מהגרים אליה - אבל לא מדברים על הצד האפל | צילום: אינג אימג'
2
גלריה

דובאי הפכה למקום מפלט של רבים. מדובר במגרש משחקים מזהב לעשירים ומפורסמים, נווה מדבר אמיד במדבר, פעם הוא לא היה כלום - אבל היום הוא מוגדר על ידי כסף.

מה בדיוק כולל אורח החיים הזה? ולמה דובאי היא אופציה כל כך בלתי ניתנת לעמידה? על פני הדברים, זה ברור לגמרי. בעוד שהמדינות המערביות מוכות מסים גבוהים, עם מזג אויר גרוע, פשיעה גוברת ותחושה מסוימת של קדרות מלאת לחץ, העיר המפוארת דובאי נראית כמו גן עדן בהשוואה.

הנהרות הקריסטליים מעשה ידי אדם שלה, המגדלים המטורפים, חנויות מעצבים ואירוח חמישה כוכבים, 12 מסעדות מישלן (וזה ממשיך לגדול), שבוע האופנה של דובאי (שמגיע בקרוב), וכל ספורט קיצוני וחוויית יוקרה שאפשר לרצות - כולל מדרון סקי - היא בקלות גוברת על כמה מהערים המובילות בעולם.

דובאי - החלום החדש
דובאי - החלום החדש | צילום: FREEPIK

לא רק זה, יש גם מס הכנסה אפס, שעוזר לעשירים להתעשר ומהווה פיתוי שלא ניתן לעמוד בפניו עבור כל כך הרבה בעלי הכנסה גבוהה, שבמקומות אחרים בעולם היו נדרשים לשלם מסים כבדים.

כל זה ועוד גורם לתחושה המוזרה אך מרגשת שאנשי דובאי חיים באיזושהי גרסה מדומה של מציאות שהיא כולה פארק שעשועים.

אולי היא לא ספוגה באופן אותנטי בהיסטוריה או תרבות של המזרח התיכון, אבל מה זה משנה למי שמעריך פאר, פרטיות, שיעורי פשיעה נמוכים - במיוחד נגד מערביים - ואורחות חיים ללא מס?

רק תסתכלו על השמות המפורסמים האחרים שהחליטו להשתקע בדובאי.

יתר על כן, היא אמרה שהיא נהנית מכללי הפרטיות הקפדניים, שאוסרים על צילום תמונות פפראצי במקומות ציבוריים. ״זה לא חוקי״, אמרה לוהן בטלוויזיה האמריקאית ביולי. ״אתה לא יכול לצלם מישהו במסעדה. אתה צריך לשאול, וזה הבדל גדול מאמריקה״. לא רק זה, לוהן הייתה לא פעם במרכז גמילה, ונראה שהחוקים הקשוחים נגד אלכוהול עוזרים לה לא מעט.

לא מעט הורים מפורסמים שמחים לעבור לדובאי. החינוך הפרטי בדובאי אולי לא יגיע בזול, אבל הוא עדיין יותר בר השגה מהמחירים שמשלמים חלק מהסלבריטאים ששולחים את ילדיהם לבתי ספר מהגרים בבריטניה.

״באותו סכום בלונדון, היית מקבל משהו רעוע וישן, בנוסף לכך שלא היו לך את המתקנים הנוספים. לדוגמה, זה סטנדרטי כמעט לכל בניין דירות כאן שיהיה בריכה וחדר כושר, בעוד שהיית משלם נוסף על חברות בחדר כושר במקום אחר״.

קלי עברה לדובאי בגיל 21, בעודה עובדת כצוות תא של חברת התעופה Emirates. אולי היא תלתה את המדים שלה מזמן, אבל היא מעולם לא שקלה לעזוב.

במהלך העשורים האחרונים, היא ראתה איך דובאי משתנה מעיר מתפתחת לקוסמו-פוליס בעל שם עולמי. לדבריה, העיר תלויה באנרגיה ובחדשנות של האנשים שחיים שם. ״לפני שעברתי, אפילו לא יכולתי למצוא את דובאי על המפה״, היא מודה.

״אבל מה שגרם לי להישאר זה האנרגיה של העיר, ההזדמנויות והתחושה הזו שהכל אפשרי. אני לא חושבת שסוג האנרגיה הזה השתנה. כולם עברו לכאן בשלב כלשהו. הם יודעים איך זה להתחיל מאפס, והם תומכים זה בזה״. היא מוסיפה: ״אם אתה רוצה אורח חיים זוהר, אתה יכול לקבל אותו. אם אתה רוצה אורח חיים שקט, אתה יכול לקבל גם את זה״.

עם זאת, לקלי יש כמה אזהרות לכל מי אחר שאומר להתראות למקום הולדתו ועובר לדובאי. ״התנועה נוראית״, היא אומרת. ״אתם צריכים לנהוג או לקחת מוניות, אבל בין אם אתם עובדים במשרד או עושים הורדות בבית הספר, או שלילדים יש פעילויות חוץ-לימודיות, אתם צריכים להיות מוכנים לפקקי התנועה״.

עוד דבר שקלי מזהירה ממנו זה העלויות הגבוהות. ״דובאי היא עיר של עשירים, אחת הערים היקרות בעולם. מחירים גבוהים במיוחד על לינה, אוכל ומשקאות. נכון אין מס, אבל עם המחירים הגבוהים על הכל - זה מתאזן״, אומרת קלי.

דבר נוסף שיכול להקשות על אנשים שרוצים לגור שם זה האקלים הקיצוני. ״מדובר במדבר, אין מה לעשות״, מספרת המומחית. ״בקיץ הטמפרטורות מטפסות עד ל-50 מעלות, מי שלא יכול לסבול את זה, עדיף שלא יהיה כאן בחודשי הקיץ. הלחות חונקת ואי אפשר לצאת החוצה״.

החדשות הטובות הן שבעוד הגירה לכל מקום דורשת ניירות אינסופיים, זה יחסית קל לקבל את הוויזה החשובה הזו. האופציות כוללות וויזת עבודה, למי שמוצא עבודה בעיר; ויזת פנסיה; או ויזה זהובה לעשר שנים.

האחרונה תלויה במספר גורמים, אבל זמינה לאנשים ממקצועות מיומנים או יצירתיים או למי שמשקיע בנדלן בדובאי בשווי מעל 2 מיליון דירהם (בערך 1.7 מיליון שקל).

שוב, הכל יחסי, וסלבריטאים שמשקיעים בדובאי כנראה יזכו בויזה בלי אפילו לנסות. היעדר מס הכנסה או נדלן גם עוזר להשקעות זרות באזור. עם זאת, לאן שלא תלכו, לא הכל פרחים וקשת בענן - ודובאי לא יוצא דופן.

למרות שהיא מגרש משחקים לעשירים ומפורסמים, עדיין יש סיפורים על בטן אפלה שמכחישה את המוניטין הזוהר של דובאי.

חלק טוענים שלמרות שיש שיפורים לפועלים מהגרים שמגיעים לשם, לעתים קרובות מדרום אסיה - רבים עדיין מתמודדים עם שעות עבודה ארוכות, שכר לא הוגן ומגורים גרועים.

בינתיים, עדיין יש חוקי סמים קפדניים בצורה מדהימה. כל הסמים הם בלתי חוקיים, כולל קנאביס ו-THC, ואפילו להחזיק אותם בדם או בשתן נחשב ״החזקה״.

הכללים האלה יכולים לעתים קרובות להיות מבלבלים - מכיוון שנראה ששתי תרבויות קיימות זו לצד זו. יש את התרבות הערבית הבסיסית שמתמקדת בצניעות ובהתאמה, בעוד מערביים רבים מגיעים לדובאי מוכנים לחגוג ולהשתחרר.

שתיית אלכוהול זה בסדר, אבל אלה שנמצאים באמירויות עבור עבודה צריכים לדעת שהאוטופיה כביכול שלהם עדיין מבוססת על מערכת של כללים וחוקים כבדים.

עם זאת, אין להכחיש שדובאי הצליחה בהישג כפול - להאפיל על ערים כמו ניו יורק ולונדון כמרכז פיננסי ותאגידי, בעוד שהיא מתחרה עם מקומות כמו ברבדוס ודרום צרפת להיות יעד הבריחה מספר אחת לעשירים הגדולים.

בעוד שחלק מהסלבריטאים עברו רשמית, או השקיעו בבתי נופש, אחרים הפכו את זה ליעד החופשה המועדף עליהם.

תגיות:
דובאי
/
הגירה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף