הבעל לא היה מודע לכל הפרטים מעברה, "בעלי ידע שנאבקתי עם התמכרות לפני שהכרנו, אבל לא היה לו מושג שבגדתי באקס שלי". התגובה שלו השפיעה על הזוגיות באופן דרסטי, "עכשיו הוא אומר שהוא מסתכל עלי אחרת. הוא עדיין גר איתי, אבל הוא כבר לא נוגע בי באותה צורה או אומר שהוא אוהב אותי".
השואלת מסיימת בתחושת ייאוש עמוק. "אני מרגישה שהרסתי את הנישואים שלנו עם מכתב שאפילו לא היה מיועד לו. אני ממש לא יודעת מה לעשות הלאה. אני לא יכולה לשנות את העבר שלי".
במקום זאת, המשיבה מעבירה את האחריות לבעל. "העובדה שבעלך מצא את זה וקרא אותו היא הפרת האמון הגדולה יותר, אם נהיה כנים". היא מוסיפה הערה צינית: "חטטנות רק לעתים נדירות מסתיימת טוב".
הנקודה המרכזית בתשובה מתמקדת בשינוי שעברה השואלת. "בואי לא נשכח שאת גם לא האדם שכתב את המכתב הזה יותר. זו הייתה גרסה צעירה יותר וכאוטית יותר שלך ששרדה בדרך היחידה שהיא ידעה בזמן שהייתה בתוך ההתמכרות". המשיבה מעניקה הכרה לעבודה הקשה שנעשתה, "עבדת את שלבי ההחלמה (כל הכבוד!), וזה קשה, מבולגן ודורש אומץ יוצא דופן. זה חשוב הרבה יותר מהטעויות שעשית בעבר".
כעת הוקינג מעמידה את השאלות המרכזיות שעומדות בפני הזוג, "השאלה עכשיו היא: האם הוא יכול להפריד בין האישה שהיית לאישה שאת היום? האם הוא יכול לאהוב את הגרסה הפיכחת שלך מספיק כדי לשלב את ההיסטוריה שלך בסיפור החיים שלכם ביחד?"
הוקינג מבהירה שהפתרון אינו בידיה של האישה בלבד, "זה לא משהו שאת יכולה לתקן לבד. זה דורש כנות ומרחב שהוא יוכל להתאבל על הגרסה שלך שהוא חשב שהוא מכיר, וכנראה טיפול - אישי ומשותף".
בכל זאת, יש מה שניתן לעשות. "מה שאת יכולה לעשות זה להזכיר לו - בעדינות - שאהבה היא לא על היסטוריות מושלמות; זה על להופיע כמי שאת היום. את כבר עשית את החלק הכי קשה: את השתנית".
התשובה מסתיימת באולטימטום ברור. "אם הוא לא יכול לקבל שאנשים מורכבים וסותרים, אבל גם מסוגלים לצמוח, אז אולי הגיע הזמן לקבל החלטות קשות".
התרעות פיקוד העורף