בעוד שאנחנו עדיין מנסים להתרגיל לסרוק QR בתפריטי מסעדות ולדלג כמה שיותר מהר על הפרסומות ביוטיוב, בסין כבר העלו את החוויה הדיגיטלית ברמה נוספת. הפעם ישירות לשירותים הציבוריים. סרטון ויראלי שהתפשט השבוע ברשתות החברתיות מציג מציאות חדשה ומטרידה: כדי לקבל נייר טואלט בשירותים ציבוריים, על המשתמשים לסרוק QR קוד ולצפות בפרסומת קצרה בטלפון הנייד שלהם. רק אחרי הצפייה הוא יוכל לקבל נייר טואלט.
זה לא בדיוק מה שהיינו מצפים להיתקל בו ברגע הכי לא נוח של היום. הסרטון מציג אישה צעירה שסורקת QR קוד, צופה בפרסומת על המכשיר הנייד שלה, ורק אז זוכה לרצועת נייר טואלט מהמכשיר החכם. אם אין לכם סבלנות לפרסומת, תמיד אפשר לשלם - 0.5 יואן (כ-25 אגורות) עבור הנייר. מחיר סביר למדי, אם לא לוקחים בחשבון שעד לא מזמן זה היה בחינם לגמרי.
הבעיה שגרמה למהפכה הטכנולוגית הזו היא די פשוטה - גניבת נייר טואלט המונית. כן, זו בעיה אמיתית. במשך שנים, אנשים הגיעו לשירותים הציבוריים עם תיקי גב ושקיות קניות וחיסלו מלאי שלם של נייר טואלט. הרקע התרבותי מסביר זאת חלקית - רבים משירותים ציבוריים בסין לא מספקים נייר בכלל, כך שכשאנשים מוצאים מקום שכן מספק, הם לוקחים כמה שיותר "למקרה הצורך".
הפתרון הטכנולוגי הראשון הגיע כבר ב-2017, כשהציגו מכשירי חלוקה עם זיהוי פנים. המכשיר סרק את הפנים של המשתמש ונתן רק 60 ס"מ של נייר - ואם רצית עוד, היית צריך לחכות תשע דקות שלמות. תארו לעצמכם את הביקור החוזר הנואש לשירותים אחרי עשר דקות. ב-2019 שדרגו למערכת בינה מלאכותית שחילקה נייר פעם ב-10 דקות לכל משתמש, וב-2021 הגיעו למכשירים שהציגו פרסומות של 30 שניות תמורת שלושה ריבועי נייר בלבד.
השיטה החדשה עם ה-QR קוד והפרסומות בטלפון הנייד נראית כמו השלב הבא בהתפתחות הזו, אבל היא מעלה שאלות מעשיות מעניינות. מה קורה אם נגמרה לכם הסוללה? מה אם שכחתם את הטלפון בבית? מה אם אתם מהדור הוותיק שעדיין לא התמודד עם QR קודים? האם נוצר פער דיגיטלי חדש שמונע גישה שווה לצרכים הבסיסיים ביותר?
הרקע לכל זה הוא המאבק הלאומי של סין בשיפור התיירות והשירותים הציבוריים. כפי שציין בכיר במנהל התיירות הסיני: "אנשים רבים מבלים זמן רב להתלבש, אבל הם לא מקדישים שנייה להוריד את המים בשירותים. לציוויליזציה של השירותים יש דרך ארוכה לעבור בסין". אמירה קשה, אבל כנראה מבוססת מציאות.
המעניין הוא שזה לא מקרה חריג בסין - זו מדינה שבה אנשים מתקשרים עם QR קודים 10-15 פעמים ביום, וכמחצית מהצרכנים סורקים אותם יותר מפעם בשבוע. זה כבר חלק מהתרבות הדיגיטלית שם. אבל כשזה מגיע לצרכים הכי בסיסיים, זה מרגיש קצת כמו גזירת גזירה.
מה שבטוח הוא שאם המגמה הזו תמשיך, הביטוי "לקחת את הטלפון לשירותים" יקבל משמעות חדשה לגמרי. ואולי בעוד כמה שנים נזדקק לאפליקציה מיוחדת רק כדי להיכנס לשירותים הציבוריים. עד אז, אם אתם מתכננים לטייל בסין, וודאו שהסוללה טעונה - לא רק בשביל התמונות.
התרעות פיקוד העורף