שם, ישבה על מיטתה וחתכה בקפידה שורה של קוקאין עם כרטיס האשראי שלה. כשהיא שאפה אותו, שרה הרגישה את הסם זורם בגופה וכתפיה צנחו, המתח נמוג.
"זוהי סצנה מזעזעת, אני יודעת", מספרת שרה, בת 43, מאסקס לדיילי מייל. "אני מסתכלת אחורה עכשיו עם כל כך הרבה חרטה, אבל באותו זמן, זה הפך להיות נורמלי לחלוטין מבחינתי לקרוא לילד שלי סיפור לפני השינה, ואז לעשות שורה. אני יודעת שאמהות לחוצות אחרות שותות כמה כוסות יין בערב, או אפילו קופצות לשיעור ספינינג כדי לשחרר אנרגיה, אבל אצלי זה היה קוקאין שפניתי אליו".עם זאת, כשההרגשה הנעימה נעלמה, היא תמיד הרגישה "מלאת אשמה".
כיום, שרה היא אם מסורה ויזמית, היא מנהלת חברה מצליחה משלה למתן עזרה וירטואלית מרחוק לבעלי עסקים, לצד תפקיד שני כעוזרת למכורים.
עכשיו כשהיא נקייה כבר ארבע שנים, שרה יכולה לראות את מה שקרה בעבר. היא הייתה בשיא של התמכרות מתמשכת, שגרמה לה להוציא סכום מופרך של 150,000 ליש"ט (כ-670 אלף שקל) בסך הכל על הסם.
שרה השתמשה בו לא רק בזמן ההריון, אלא גם אחרי הלידה ובזמן שהייתה אחראית בלעדית על בנה מרשל. שרה מתארת את המב: "להיות איפה שאני עכשיו, חיה חיים רגילים מאוד אבל מלאי תוכן ותקווה, אחרי העומקים הנמוכים שצללתי אליהם... אני מרגישה גאה בעצמי. דרך עבודתי כעוזרת למכורים, אני יודעת שאני רחוקה מלהיות ייחודית בכך שהייתי אמא עם התמכרות לקוקאין. תמכתי בנשים אחרות שעברו את אותו סיוט".
אכן, השימוש בקוקאין שהוכפל במהלך עשרים השנים האחרונות ברחבי העולם. שירותים רבים מדווחים על מספר גדל והולך של נשים, כולל אמהות, המחפשות עזרה להתמכרות שלהן.
מארוחות ערב במסעדו ועד להסעות לבית הספר של הילדים, נראה שזה הפך להיות המשענת המדאיגה החדשה של כל כך הרבה נשים מהמעמד הבינוני: שורה אחת או שניים של קוקאין כדי לעזור להן לעבור את הלהטוטים האינסופיים של עבודה, חיי חברה, חיי בית וההורות.
הן צורכות את זה רק קצת כדי לעזור להן לתפקד - או ככה הן טוענות. עד שהן מגלות, כמו שרה, שהן לא יכולות בלי זה. ההתמכרות של שרה לקוקאין התחזק כשעבדה עבור מגוון חברות כולל ברקליס וחברות אחרות גדולות. היא בילתה את ימיה במשרדים המרשימים והמטילים אימה ביותר בלונדון - ואחר כך שחררה את שיערה עם קוקאין.
סיום נורא לקריירה שלה הגיע באופק. בתחילת 2018, אז בת 36, שרה גילתה שהיא בהריון, מתוצאה לא צפויה של מערכת יחסים מזדמנת. זה יהפוך לרגע מכונן במסע ההתמכרות שלה - אבל לא באופן שהיית מצפה.
עד אז, שרה השתמשה בסם במשך עשור והוציאה יותר מ-1,000 ליש"ט בחודש עליו. קוקאין הפך למשענת רגשית כזו עבור שרה שבמקום להישבע להפסיק מיד עם סמים למראה בדיקת הריון חיובית - היא התקשרה לדילר שלה.
"בשבוע החמישי להריון, עשיתי קוקא במשך מספר ימים ללא הפסקה", היא מודה. "קשה לי עכשיו אפילו לומר את המילים האלה, זה ממלא אותי בחרטה כזו. הסטיגמה של שימוש בסמים על ידי אמהות היא כבדה כל כך. אני עדיין נושאת את תחושת הבושה הזו היום. אני מסתכלת על הבן שלי וחושבת, 'איך יכולתי לסכן אותו רק כדי להיות מסטולה?' המחשבה על הסם זורם בגופי, כשהוא היה בתוכי, עדיין גורמת לי להרגיש חולה מאשמה. אבל עד אז, התמכרות פירושה שהדרך היחידה שידעתי להתמודד עם כל סוג של רגש קשה הייתה לרפא את עצמי עם סמים".
קשה לראות דמיון בין שרה של היום, אישה שבבירור מעריצה את בנה, כעת בן שש, לבין מישהי שבחרה לסכן את את חייו בשביל הסם. היא לא מתרצת - היא מכירה בכך שהייתה אחוזה בהתמכרות: "קוקאין הפך למפלט שלי, לנחמה שלי, לחבר שלי".
"אני זוכרת שהסתכלתי על בדיקת ההריון החיובית במצב כל כך עמוק של הלם", שרה זוכרת. "למרות שהייתי בת 36, אורח החיים שלי היה עדיין עבודה, מסיבה, התאוששות, חזרה".
"באותו זמן, לא רציתי תינוק", היא מודה. "למרות שהייתי בת 36, לא הרגשתי מוכנה להיות אמא, אבל ידעתי בלבי שאני לא יכולה לעשות הפלה. לא יכולתי לבחור בקוקאין על פני חיים. אבל ברחתי מכל הרגשות המאתגרים שהרגשתי על ידי צריכה של הסם במשך מספר ימים".
כה פגיעה ונשלטת על ידי ההתמכרות שלה, שרה אפילו לא שקלה את הסיבוכים הבריאותיים החמורים שהשימוש שלה בקוקאין יכול היה לגרום לעובר שלה, אשר מחקרים מראים יכולים להשפיע על התפתחות ולגרום לבעיות במערכת העצבים המרכזית.
נולדה וגדלה באסקס, אביה המנוח של שרה היה שף, בעוד שאמה עבדה בתחום ה-IT. הוריה החרוצים והאוהבים החדירו את חשיבות העצמאות והקפדנות בשלושת ילדיהם. עבור שרה, שנהנתה לנגן בחליל ולשחק כדורשת, הם רק רצו שתמצא מסלול קריירה שיביא לה שביעות רצון ויאפשר לה לעמוד על רגליה.
אבל בהרגשה שהיא לא מתאימה עם הבנות הפופולריות והיפות בבית הספר, שרה נפלה לחברה רעה שהכירה לה קנאביס באמצע שנות העשרה שלה. היא הצליחה להסתיר זאת מהוריה - עשתה זאת רק מחוץ לבית - אבל הציונים שלה הושפעו. אחרי שעזבה את בית הספר, שרה עבדה במגוון תפקידים מנהליים, והחלה להשתמש בקוקאין באופן קבוע בסוף שנות העשרים שלה.
"אהבתי כמה בטוחה ושמחה זה גרם לי להרגיש", היא אומרת. "השתמשתי בו כמעט כל יום, כשהייתי בחוץ עם חברים או אחרי משמרת בעבודה". בשנה שלאחר מכן, היא נרשמה לאוניברסיטה בלונדון ללמוד לתואר בניהול תיירות במטרה לעבור לניהול מלונות. לא היה לה מושג על ההתמכרות שהייתה לפניה.
"למרות העובדה שהשתמשתי כל יום, ובזבזתי את כל הלוואת הסטודנטים שלי - 3,000 ליש"ט - בשלושה שבועות על הסם, הייתי בהכחשה מוחלטת שאני מכורה. בשבילי, מכורים היו אנשים שישנו על ספסלים בפארק, מוזנחים, לא מישהי עם חברים, חיי חברה, דירה נחמדה".
אחרי שסיימה את התואר, שרה עבדה כעוזרת אישית. אבל שנותיה של שימוש בלתי פוסק בקוקאין החלו לגבות מחיר, הן פיזית והן במערכות היחסים שלה. תמונות שלה מאותה תקופה מדגימות את ההשפעה על המראה שלה - עור חיוור, שקיות ענקיות מתחת לעיניים, הבעה לא יציבה - כשהיא התנדנדה בין שיאים מלאי קוקאין לבין ירידות מתרסקות.
"היו לי כמה מערכות יחסים אבל הייתי יותר מעוניינת במסיבות מאשר בהתיישבות", היא אומרת. "קוקאין הופך אותך לאנוכית ולא היה מקום למישהו אחר בחיי, הפסקתי לדאוג לכל אחד חוץ מאשר לעצמי. אפילו פספסתי ארוחה משפחתית גדולה ליום ההולדת ה-60 של אמי כי הייתי ערה כל הלילה על סמים והייתי מתוחה מדי מכדי להתמודד איתה ועם משפחתי. המצאתי איזה תירוץ על היותי חולה ולא אכפת לי אם האמינו לי או לא. אפילו לא התקשרתי עם תירוץ, פשוט לא הופעתי וכיביתי את הטלפון שלי".
ואז הגיע ההריון הלא צפוי שלה באמצע שנות השלושים שלה. "אני זוכרת שהסתכלתי על בדיקת ההריון החיובית במצב כל כך עמוק של הלם", היא נזכרת. "למרות שהייתי בת 36, אורח החיים שלי עדיין היה כמו בשנות העשרים שלי - עבודה, מסיבה, התאוששות, חזרה. שום חלק ממני לא הרגיש מוכן לאימהות".
זמן קצר לאחר מכן, עם זאת, שרה אילצה את עצמה לחשוב על עתידה. "הרגשתי מאוד מפוחדת אבל החלטתי שאתרחק מהסם ואיצור חיים טובים עבור התינוק הזה. ידעתי שאם אימהות לא הייתה מוטיבציה מספיק גדולה להתנקות, שום דבר לא יהיה. האמנתי שהתינוק הזה נשלח להציל אותי".
שרה לפחות הצליחה לעבור גמילה קרה מהשבוע השישי להריון ונשארה רחוקה מקוקאין לשארית ההריון שלה. "הציפייה להגעת התינוק נתנה לי מיקוד", היא אומרת. "היו רגעים בהם תהיתי מה חבריי למסיבות עושים. אבל הייתי נחושה שדרך החיים הזו מאחוריי".
מרשל נולד בסוף 2018, ושרה אומרת, החודשים הראשונים של חייו היו "מושלמים". "אהבתי אותו מהרגע שהוא הונח בזרועותיי, הרגשתי כל כך הקלה שלא זרקתי את ההזדמנות הזו להיות אמא שלו. התאהבתי בטיפול שלו, סופגת כל חיוך וחיבוק שלו, הייתי כל כך שקועה בו, הסמים לא עלו בדעתי".
לא עבר זמן רב עד שהנחישות של שרה התערערה. "כשמרשל היה בן שלושה חודשים, לקחתי אותו איתי לבקר חברה ותיקה בערב אחד. כשהוא היה ישן בעגלה שלו לפנינו, החברה שלי הציעה לי שורת קוקאין. לפני שידעתי, אמרתי כן. שאלתי את עצמי כל כך הרבה פעמים למה לא אמרתי לא ועזבתי. אבל, אחרי שנה של ניקיון, האמנתי שאני יכולה להתייחס לזה כחד פעמי. הייתי עייפה, הקדשתי את עצמי לחלוטין לאימהות והיה כאילו היה קול קטן בראשי שאמר לי שזה לא יזיק".
במשך כמה חודשים, שרה האמינה בתמימות שהיא יכולה להיכנס ולצאת מהסם מבלי לחזור להתמכרות מלאה: "כל כך טעיתי. במהירות מצאתי את עצמי משתמשת פעם בשבוע".
כשהמגיפה פרצה ב-2020, הדברים החמירו. "מצאתי את עצמי מבודדת עם פעוט תוך כדי עבודה מהבית. הרגשתי חנוקה, מוצפת וכמהה לשחרור". כך הפינוק הלילי הגיע, אחרי שהשכיבה את בנה לישון - הייתה עושה שורה של קוקאין.
"ההקלה שהרגשתי כשהסם זרם בגופי הייתה מדהימה", היא נזכרת. "כל המתח והחרדה שלי נעלמו. אבל התינוק שלי ישן בעריסה שלו בחדר ליד, הייתי אחראית עליו - ובכל זאת עדיין עשיתי את זה".
תופעות הלוואי גבו מחיר על חיי המשפחה המאושרים שיצרה: "הייתי מסטולה מדי מכדי לישון, למחרת הייתי מותשת, עצבנית ומלאת חרטה. אז הייתי משתמשת שוב בערב הבא כדי לברוח מאותן תחושות".
כשהסגר הגיע לסיומו, שרה אפילו צרכה קוקאין אחרי ששמה את הילד בגן: "הייתי מורידה את מרשל, ואז ממהרת הביתה לשורה עם קפה הבוקר שלי לפני תחילת העבודה. הסתרתי את כל זה ממשפחתי. הם מעולם לא היו מודעים להיקף ההתמכרות שלי".
זהו היה מחזה קודר. אם, אחראית על ילד צעיר, מסוממת. אבל בסוף, שרה ראתה את האור כשמרשל היה בן שנתיים וחצי. "אפילו לא נהניתי מקוקאין יותר. הרגשתי מגעילה כשלקחתי אותו. לא היה שום מפלט. לא רציתי שבני יזכור אותי עצבנית ומסטולה. רציתי להיות מסוגלת להרשות לעצמי דברים נחמדים עבורו, ולקחת אותו למקומות מיוחדים".
שרה לקחה את השורה האחרונה שלה של קוקאין לבד בערב שישי במאי 2021, ולא השתמשה מאז. "אמרתי לעצמי שזו תהיה השורה האחרונה שלי, והייתי נחושה להידבק בהחלטה הזו ולעולם לא לחזור. זה לא אומר שלא חשבתי על זה ורציתי את זה בשבועות שבאו אחרי. כשהגוף שלי התחיל להיגמל הרגשתי מותשת, מצבי הרוח שלי השתנו במהירות. אבל התנקיתי פעם אחת קודם וידעתי שאני יכולה לעשות זאת שוב, והפעם כדי להישאר נקייה".
כחלק מהנדר הזה, היא נפתחה לאמה לגבי השימוש שלה בקוקאין - לפני ואחרי ההריון. "היא הייתה בהלם. היו לה חשדות אבל לא היה לה מושג על היקף הבעיה שלי. הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לצער אותה. היא הייתה תמיכה כזו, במיוחד מאז שילדתי את בני. אבל הרגשתי הקלה סוף סוף לדבר בכנות, במקום להתבייש".
לקח כמה שבועות לשרה להרגיש כמו עצמה הישנה שוב, הסם התנקה ממערכת גופה - ומחייה. "רק אז יכולתי באמת להרהר במה שעשיתי ולחשוב, 'מה לעזאזל חשבתי?'" היא אומרת.
יותר מארבע שנים אחרי, שרה עדיין נקייה: "עברתי טיפול בהיפנוזה קלינית שהייתה ממש מועילה והרגיעה את החרדה שלי. כדי להפוך את עצמי לאחראית ככל האפשר, שיתפתי את סיפור ההתמכרות שלי ברשתות חברתיות. זה היה מפחיד להרגיש כל כך חשופה, אבל התמכרות משגשגת כשהיא סודית, אז להוציא את זה החוצה עזר. יצרו איתי קשר אינספור נשים עם סיפורי התמכרות והחלמה משלהן, כולל אמהות אחרות. לא הייתי האמא היחידה שנאבקה בדרך זו. זה עזר לי להרגיש פחות לבד".
שרה ריאליסטית לגבי העובדה שלזה תהיה השפעה לכל החיים עבורה: "כמו כל המכורים לשעבר, הקול הזה בראשי שאומר לי שסמים הם התשובה לכל האתגרים שאני מתמודדת איתם, לעולם לא שותק לחלוטין. אני שומעת אותו כשאני מדוכאת ולחוצה, או כשאני שמחה ורוצה לחגוג. לאחרונה, חבר יקר נפטר והרגשתי צער רב. התמודדתי איתו ישירות ולא ניסיתי לברוח ממנו על ידי חזרה לסמים. זה היה ציון דרך עצום עבורי".
כעת שרה, אם חד-הורית, אומרת שאהבתה למרשל, ונחישותה שהוא לא יגדל עם מכורה לאם, היא מה שמניע אותה להישאר נקייה. חייהם סובבים סביב לימודיו, לקחת אותו לשחות וליהנות מטיולים משפחתיים, והיא אסירת תודה לראות אותו גדל להיות ילד בריא".
בנוגע לנשים מכורות מתפקדות אחרות שטוענות שיש להן שליטה על השימוש ה"חברתי" שלהן בקוקאין, לשרה יש תקווה אחת: "שהסיפור שלי עשוי לעורר השראה באחרים למצוא את הדרך שלהם החוצה. אני לא יכולה לשנות את העבר - אבל אני חייבת למרשל לעולם לא לחזור, רק קדימה".
התרעות פיקוד העורף