לפי עדותו של הנער למשטרה, הערב התחיל בצורה לכאורה תמימה. ייטס השכיבה לישון את שני ילדיה הקטנים ובילתה עם בנה החורג בסלון. הם חלקו סיגריה אלקטרונית המכילה THC, שיחקו במשחקי וידאו וצפו בסרטים. אולם בסביבות 01:00 לפנות בוקר, כשהפעילה את סרט האימה "Terrifier 2", המצב השתנה באופן דרמטי.
ייטס אמרה לנער שהסרט משעמם וכי היא "חרמנית" מכך שלא "עשתה מין במשך שבועיים". לטענתה, הבן החורג הזכיר לה את בעלה כשהיה צעיר יותר. לפי עדותה, היא אמרה לנער להפסיק לאחר שהשניים התחילו להתנשק ולעסוק במין אוראלי. אולם הנער סיפר למשטרה גרסה שונה - הוא אמר לאביו שזה לא נכון, ואמר שהיא נאנחה לו ואמרה לו להמשיך.
כשפרנק גילה את השניים, התגובות היו הרסניות לכל הצדדים. הנער ברח מהבית, וייטס ניסתה להסביר לבעלה שבנו נראה כמוהו כשהיה צעיר. במקום לפנות למשטרה או לחפש עזרה מקצועית, פרנק נסע עם בנו לבית הסבים שלו תוך כדי שתיית בירה ואמר לנער שהוא "הרס את חייו".
התגובה המשפחתית הייתה עוד יותר מטרידה. במקום להגן על הקורבן הצעיר, קרובי משפחה שונים הפעילו עליו לחץ שלא לדווח על המקרה. בהתאם לכך, ייטס לא נעצרה עד מספר חודשים לאחר מכן. סבו הורה לו במפורש לא לספר לאמו הביולוגית מה קרה. האב, שככל הנראה האמין לגרסתה של אשתו, אפילו איים לחנוק את בנו ולאחר מכן להתאבד.
ייטס עצמה המשיכה להתנהג בצורה בלתי הולמת גם לאחר שנתפסה. היא התקשרה לנער למחרת ואמרה "הלוואי שהיינו יכולים להמשיך לפני שאבא שלך הגיע הביתה". בשיחה המטרידה הזו, היא אף ביקשה ממנו לדרג את הביצועים המיניים שלה מ-1 עד 10, והוא נתן לה ציון של 7. בנוסף, היא השוותה בין איברי המין שלהם והעירה על גודלו, בטענה שהוא נראה כמו איבר המין של אביו עם עור צעיר יותר.
בשבועות שלאחר האירוע, נראה היה כאילו המקרה יקבר בשתיקה משפחתית. ייטס אף האשימה את הנער בכך שהוא מניפולטור וטענה שהוא האחראי למה שקרה. הקורבן הצעיר, שהיה צריך לקבל תמיכה ועזרה, במקום זאת היה נתון לחץ ואשמות מכל הכיוונים.
אולם למרבה המזל, לא כולם במשפחה היו מוכנים לשתוק. באוקטובר 2024, כמעט שלושה חודשים לאחר האירוע, קרוב משפחה מודאג העביר מידע אנונימי למשטרה על כך שאביו של הילד ראה מה שקרה, וזה הוביל סוף סוף לפתיחת חקירה רשמית.
ב-6 בנובמבר 2024, ייטס נעצרה והואשמה בתקיפה מינית של צעיר בגילאי 12-18 על ידי אדם בסמכות משפחתית. היא שוחררה למחרת תמורת ערבות של 10,000 דולר. בדצמבר 2024 טענה לחפותה, אך עד אז נזקו של המקרה כבר היה עמוק ומתמשך.
מעבר לבעיות המשפטיות, המקרה הביא לסיומה של הקריירה הרפואית של ייטס. היא איבדה את רישיון הסיעוד הממלכתי היחיד שלה זמן קצר לאחר המעצר בנובמבר. הצו קבע כי "אחיות נמצאות בעמדת אמון, ולכן חיוני שהן יפגינו שיקול דעת טוב ואופי מוסרי טוב".
משרד הבריאות הדגיש כי החלטתה של ייטס לעסוק בפעילות מינית עם קטין מעידה על כך שחסר לה "השיקול הטוב והאופי המוסרי הנחוצים להיות אחות רשומה". הצו הוסיף כי המשך עבודתה בתחום הסיעוד מהווה "סיכון של סכנה רצינית מיידית לבריאות, בטיחות ורווחה של הציבור".
ייטס, שעבדה כאחות רשומה, התנהגה בצורה לא מקצועית ולא מוסרית כבר לפני האירוע הקריטי. היא הציעה לנער לצפות ב"סרטוני פורנו של אמא חורגת" והתייחסה אליו כאל "הצעצוע הקטן שלה". במשך שבוע לפני האירוע היא עשתה "בדיחות מיניות" והתנהגה באופן מפתה כלפיו.
הנזק הפסיכולוגי לנער היה הרסני. כיום, בגיל 16, הוא סובל מדיכאון חמור, קשיי שינה וקיים חשש לשימוש בחומרים ממכרים. הטראומה החמורה הזו הושפעה עוד יותר על ידי תגובת המשפחה ומאמציה לכסות על המקרה במקום לתמוך בו.
הנער עבר טיפול נפשי מתמשך, והמשפחה חששה שהעדות בבית המשפט תפריע להחלמתו הרגשית. אמו הביולוגית, שלא הייתה חלק מהסיפור, הפכה לקול התובע את הצדק עבור בנה. הנער עצמו לא דיבר עם אביו מאז האירוע.
ב-21 באוגוסט 2025, ייטס קיבלה הסדר טיעון שהפחית משמעותית את העונש הצפוי לה. ההאשמה המקורית של תקיפה מינית, פשע מדרגה ראשונה, כרוכה בעונש של עד מאסר עולם וקנס של 10,000 דולר. השופט מקורט הסכים להסדר הטיעון לאחר התייעצות עם הקורבן בן ה-16 כיום ואמו, ששניהם היו "במאה אחוז בהסכמה עם גזר הדין". ההסדר זכה לתמיכת משפחת הקורבן, שחששה שעדות בבית המשפט תגרום נזק נוסף לנפש של הנער.
ביום שלישי, 17 בספטמבר 2025, העובדת הרפואית לשעבר בת ה-35 נשארה חסרת הבעה כשהשופט טימותי מקורט מהמעגל השיפוטי החמישי של פלורידה הכריז על העונש.
ייטס נידונה לרצות 24 חודשי מאסר במדינה ולאחר מכן שנתיים של פיקוח קהילתי ו-10 שנות מבחן כעבריינית מין רשומה. היא תידרש לבצע 200 שעות שירות קהילה ולשלם קנסות ועלויות משפט. אם תפר את תנאי הפיקוח, היא עלולה להיענש במאסר של עד 15 שנה.
בהכרזת גזר הדין, השופט הסביר את ההחלטה לקבל את הסדר הטיעון למרות שהעונש קל יחסית לחומרת העבירה. הוא ציין את תמיכת הקורבן ואמו בהסדר ואת הרצון להימנע מעדות פומבית שעלולה לגרום נזק נוסף.
השופט הדגיש כי "רוב האנשים מעולם לא נדרשו לראות את ההשפעה השלילית שיש לעדות פומבית על ילד שנדרש לספר את הפרטים האינטימיים והפרטיים ביותר של חייו במשפט עם חבר מושבעים. לבית המשפט הזה הייתה ההזדמנות הזאת וההשפעה השלילית הזאת לא ניתנת לבביטוי".
בדיון גזר הדין, אמו הביולוגית של הנער נשאה נאום רגשי שבו כינתה את ייטס "פדופילית עם יחסי גילוי עריות" שחינכה ופגעה בבנה. היא תיארה את האחות לשעבר כ"פחדנית" שלא הייתה לה חרטה על "מעשיה הנתעבים".
האם טענה כי בנה נבגד ונפגע על ידי אלה שהיו אמורים להגן עליו, וגילתה שהנער לא דיבר עם אביו מאז התקרית. המילים שלה הדהדו בחדר בית המשפט ומסרו מסר ברור על הנזק העמוק שגרם המקרה לא רק לקורבן אלא לכל המשפחה. ייטס נדונה לא ליצור כל קשר עם הנער לפני שהיא נאזקה ונלקחה מחוץ לאולם בית המשפט.
בעוד ייטס מתחילה לרצות את עונשה, הנער בן ה-16 ממשיך במאבק הארוך להחלמה נפשית. המקרה שלו מזכיר לנו את החשיבות הקריטית של הגנה על הקטינים הפגיעים ביותר בחברה שלנו ואת הצורך לשים תמיד את רווחתם לפני שיקולים משפחתיים או חברתיים אחרים.
התרעות פיקוד העורף