חוקרים ספרדים, שקיבלו את הסכמתה של בראניאס עוד בחייה, בחנו את גופה כאשר הייתה בת 116. הם אספו דגימות דם, רוק, שתן וצואה, והשוו את התוצאות לאוכלוסיות רחבות יותר של אנשים בגילאים דומים. המטרה הייתה להבין את הקשר בין גנטיקה, אורח חיים ותוחלת חיים.בבדיקות נמצאו אצל בראניאס סממנים מובהקים של זקנה מתקדמת, בהם קיצור טלומרים המעידים על הזדקנות תאים, הצטברות של תאי B מסוימים, ותופעה הקרויה “המטופואזיס קלונלי” - מצב נפוץ בגיל מבוגר.
עם זאת, לצד סימנים אלה התגלו גם מאפיינים מפתיעים: רמות דלקת נמוכות במיוחד, מיקרוביום מעיים בריא וצעיר ואפיגנום בעל סממנים צעירים. החוקרים מצאו גם וריאציות נדירות בגנום שלה, אשר ככל הנראה העניקו הגנה מפני מחלות לב, סוכרת ומחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון.
הממצאים פורסמו בכתב העת Cell Reports Medicine, והחוקרים ציינו כי הם מציעים מבט חדש על ביולוגיה של הזקנה, מצביעים על סמנים ביולוגיים אפשריים להזדקנות בריאה ומציעים אסטרטגיות פוטנציאליות להארכת תוחלת החיים. מעבר לגנטיקה, נבחנו גם הרגלי חייה של בראניאס. היא הקפידה על תזונה ים־תיכונית, אכלה מדי יום כשלושה יוגורטים - דבר שעשוי היה לתרום לבריאות המעיים ולשמירה על משקל גוף תקין - שמרה על הרגלי שינה סדירים, נותרה פעילה גופנית ושמרה על בריאות נפשית טובה.
חייה כללו גם פעילות חברתית ענפה ותחביבים קבועים כמו קריאה, נגינה בפסנתר וטיפוח גינתה. החוקרים ציינו כי שילוב של גנטיקה ייחודית עם אורח חיים מאוזן ופעיל יצרו תמונה יוצאת דופן של בריאות בגיל מופלג.