חתימת ההסכם ושובם של כל החטופים הביתה הם רגע לאומי מרגש מאין כמותו. אחרי חודשים ארוכים של חרדה, חוסר ודאות ותקווה מתמשכת, הלב שלנו סוף־סוף נושם לרווחה, אבל הוא גם עייף, דרוך ומוצף.
הילדים שלנו מרגישים את כל זה, גם אם אינם אומרים זאת במילים. הם קולטים את הטון, את השקט, את המבט בעיניים שלנו. עכשיו זה הזמן לעזור להם לעבד את גודל הרגע . לא רק להסביר, אלא להכיל, לווסת ולתת משמעות.
להלן שאלות שילדים עלולים לשאול עם תשובות הוריות מומלצות והסבר פסיכולוגי על מה עומד מאחוריהן:
ילדים זקוקים למסרים של ביטחון אבל גם של אמינות. כאשר אנחנו מציירים תמונה מושלמת (“הכול נגמר, שום דבר לא יקרה יותר”), אנחנו יוצרים ביטחון מדומה שעלול להתנפץ. לעומת זאת, אמירה מציאותית אך רגועה מאפשרת לילד.ה לבנות תחושת שליטה פנימית וקוהרנטיות ולהבין שהעולם אינו מושלם, אך יש בו סדר ומשמעות. זהו הבסיס לחוסן נפשי לאורך זמן.
ילדים צעירים נוטים לראות את העולם באופן דיכוטומי כטוב או רע, שמח או עצוב. כשאנחנו מנרמלים אצלם את האפשרות להרגיש כמה רגשות יחד, אנחנו עוזרים להם לפתח וויסות רגשי מורכב ויכולת לשאת אמביוולנטיות. זהו אחד מסימני הבשלות הרגשית. הורה שמדגים זאת מלמד את הילד שהלב מסוגל להכיל סתירות בלי להתפרק יכולת שמונעת מצוקה בעתיד.
הילד חווה זיכרון גופני של חרדה מערכת העצבים שלו למדה להתריע על סכנה. חשוב להסביר לו שהתגובה הפיזית הזו לא “לא בסדר”, אלא עדות לכך שהגוף שלו שמר עליו. זה מחזיר לו תחושת בעלות על גופו ותחושת שליטה. כאשר ההורה מציע מגע, נשימה או הרגעה משותפת, הוא מספק וויסות חיצוני, פעולה שמרגיעה את מערכת העצבים ומאפשרת לילד ללמוד בהדרגה להרגיע את עצמו.
המעבר מסמל של חסר לסמל של הודיה הוא טקס מעבר אחד הכלים החשובים בעיבוד חוויה רגשית קולקטיבית. ילדים לומדים דרך טקסים שהחיים מורכבים מרצף של פרידות והתחדשות, ושגם כשמשהו מסתיים – נותרת ממנו משמעות. בכך נבנית תחושת המשכיות וזהות קולקטיבית בריאה.
הורה שמדבר כך מדגים אותנטיות רגשית. במקום “להסתיר” רגשות, הוא מזמין את הילדה לראות בבכי פעולה טבעית של שחרור. כשהורה מבטא רגש באופן בטוח ולא מוצף, הילדה לומדת שהבעת רגשות אינה מסוכנת. זו הדרך לחזק חוסן רגשי ויכולת אמפתיה.
לסיום, שובם של כל החטופים עם חתימת ההסכם הוא לא רק רגע היסטורי אלא גם רגע טיפולי. כשאנחנו כהורים מדברים אמת מרגיעה, משתפים ברגש ומציעים פעולה פשוטה של תקווה , אנחנו מלמדים את ילדינו שיעור עמוק: שגם אחרי תקופה קשה, אפשר לחזור להרגיש, לבנות ולחלום.