מצב זה, שרובנו מכירים, נקרא מדעית "דימויים מוזיקליים לא רצוניים" או "תולעת אוזניים", וכ-90% מהאנשים חווים אותו בחייהם, על פי אתר האינטרנט המדעי Science Alert. כך מפרסמת היום (שלישי) רשת התקשורת "אל-ערביה".
איך מתחילה "תולעת"?
שוברט הוסיף כי הסיבה קשורה לאופן שבו הזיכרון המוזיקלי מאורגן במוח. הוא לא עובד כמו קלטת שמתחילה בהתחלה ומסתיימת בסוף, אלא מאוחסן ב"כיסים מנטליים" מחוברים. ככל שקטע שיר חוזר על עצמו יותר, כך הקשרים בין הכיסים הללו מתחזקים, מה שהופך את הקטע לסביר יותר שיושמע שוב בתזכורות פשוטות, כמו מילה, סצנה או אפילו שיר דומה אחר.
הוא גם ציין כי מדענים גילו שהשירים הזכורים ביותר הם אלו המכילים חזרה מיידית וישירה, כלומר הקטע מנוגן ללא הפרעה. שירים אלה לא רק חוזרים על המנגינות שלהם, אלא גם מופצים באופן נרחב, מה שהופך אותם למוכרים יותר ולכן נוטים יותר "לצוף" במוחנו.
מה קורה בתוך המוח?
תופעת ה"תולעי האוזניים" מתרחשת כאשר קבוצה של אזורים עצביים המכונים רשת מצב ברירת המחדל (DMN), האחראית על חלומות בהקיץ וחשיבה חופשית, מופעלת.
שוברט השווה את הרשת הזו ל"אח שובב" שבוחר בית משיר ומנגן אותו שוב ושוב בראש שלנו במשך שעות, בעוד שחלקי המוח האחראים על ריכוז סוגרים את הדלת ולא מתערבים כדי לעצור אותה. הוא אמר, "כאשר שיר עשיר בחזרות, ההוראות העצביות הופכות לפשוטות: כשמגיעים לסוף הבית, נגן אותו שוב מההתחלה". וכך המחשבה ממשיכה להסתובב במעגלים ללא דרך ברורה החוצה.
אז איך נפטרים מזה?
חוקרים הציעו מספר דרכים לעצור את "השיר התקוע", כולל שירתו בקול רם מול אחרים, משום שאינטראקציה חברתית מעכבת את רשת המוח האחראית על החזרה. לחלופין, ניתן להחליף את השיר בשיר פחות חוזר על עצמו; או פשוט להאזין לסוגים שונים של מוזיקה כדי לשבור את הלולאה המנטלית.
הדו"ח ציין גם כי חברת התוכנה אטלסיאן פיתחה קליפ אודיו בן 40 שניות שתוכנן במיוחד כדי "למחוק תולעי אוזניים", המבוסס על עקרונות מדעיים המונעים חזרה מלודית.
תופעה מעצבנת... אבל מהנה
למרות שחלק מהאנשים מוצאים את המצב הזה מעצבן, מוזיקולוגים מאמינים שהוא חושף את האופן המדהים שבו המוח מארגן ומקיים אינטראקציה עם מוזיקה. זה עשוי אפילו לתת לנו את ההנאה התת-מודעת של חזרה על שיר אהוב מבלי שנצטרך באמת לנגן אותו. בפעם הבאה שתמצאו שיר תקוע לכם בראש, זכרו: "זה לא טירוף; זה פשוט המוח שלכם שמאוהב במוזיקה!"