אבל שעות ספורות לאחר מכן, בין השעות 2:30 ל-3:00 לפנות בוקר, משהו נורא קרה. לפי עדותו של בנג'מין, הוא התעורר בפתאומיות בחדר השינה של מייגן, עם הסכין תקוע בצווארה. "חשבתי שזה חלום", יאמר מאוחר יותר.
כשהמוקדנית שאלה אותו אם יש מישהו איתו בבית, הוא ענה שההורים שלו ישנים. היא הורתה לו להעיר אותם, ואפשר לשמוע את קולו צועק: "אמא... אבא". כשצוות החירום הגיע למקום, הם מצאו את בנג'מין מבצע החייאה לאחותו בהנחיית המוקדנית. הסכין מונח על הרצפה לידו. אביו, מייקל אליוט, שאל בבהלה: "מה קרה בן?" והתשובה הייתה: "זה היה חלום".
בזמן שהוא הובל החוצה על ידי השוטרים, בנג'מין אמר לאחד השוטרים: "אני לא ראוי לכבוד. הרגתי את אחותי". הוא המשיך לחזור על אותן מילים: "אני לא יודע. אני לא יודע מה אעשה אם היא תמות. זה היה רק חלום ואז זה כבר לא היה".
בחקירה מאוחר יותר, בנג'מין סיפר לבלש: "דקרתי אותה ואז פתאום לא. נבהלתי והנחתי את הסכין והנחתי כרית כדי לנסות לעצור את הדימום". הוא תיאר את החוויה כ"סיוט ריאליסטי" עד שהתעורר מעל מיטתה של מייגן. הוא גם אמר לבלש שהוא ואחותו היו חברים טובים, וש"הדקירה לא מתיישבת עם שום דבר שאני מאמין בו". פרט מטריד אחד: בנג'מין אמר שהוא דקר אותה פעם אחת - אבל הנתיחה תוכיח אחרת.
בנג'מין תיאר את אחותו כ"החברה הטובה והקרובה ביותר" שלו. תמונות של השניים מראות אותם צמודים זה לזו כילדים, עומדים זה ליד זה על החוף כבני נוער, וצוחקים יחד על ספה כשהם לובשים תחפושות מצחיקות. ככל הנראה, הקשר ביניהם היה חזק ואוהב.
שנית, נתוני הטלפון הראו שבנג'מין השתמש במכשיר שלו זמן קצר לפני התקיפה, מה שמצביע על כך שהיה ער. בנוסף, הוא לא התקשר למשטרה עד לפחות 20 דקות אחרי התקיפה. גם תגובתו לחדשות שאחותו מתה הייתה מוזרה - הוא ענה רק "הממ", למרות שמאוחר יותר הסביר שהוא היה בהכחשה.
בעדותו, סימונס הציג מחקרים על פרסומניה ומקרים קודמים של פשעים שבוצעו במהלך אפיזודות של הליכה בשינה. הוא אפילו דיבר על שף שיכול לבשל אוכל בשינה - דוגמה למה שאנשים מסוגלים לעשות במצב של פרסומניה מבלי להיות מודעים לכך.
סימונס גילה שבנג'מין נכנס במהירות יוצאת דופן לשלב שינה עמוקה המכונה "slow-wave sleep" - השלב שבו אנשים יכולים ללכת בשינה. בנג'מין דיווח שהוא בדרך כלל נרדם מהר מאוד, אבל מתקשה מאוד להתעורר ולעיתים אין לו זיכרון משיחות שניהל בזמן שהיה עדיין מנומנם.
בנוסף, הגנה הביאה פסיכולוג פורנזי שבדק את בנג'מין לפני המשפט. הפסיכולוג דיווח שבזמן הריאיון, בנג'מין סבל מבעיות נפשיות, אך לא היו עדויות לבעיות נפשיות שהיו קיימות בזמן האירוע עצמו. בנוסף, הוא מצא משהו מעניין בנתוני הטלפון: בלילה שבו מייגן נהרגה, בנג'מין גלש באינטרנט בטלפון שלו במשך שעות, למעט תקופה של 24 דקות שבה הטלפון היה לא פעיל. לפי סימונס, זו בדיוק התקופה שבה בנג'מין הלך בשינה - ודקר את אחותו.
"בן בהחלט הרג את אחותו. הוא עשה את זה, אין שאלה, הוא זה שהחזיק את הסכין ודקר אותה. אבל... הוא לא עשה את זה ביודעין. לא הייתה שום מוטיבציה", אמר סימונס בעדותו.
ההגנה, מצידה, שאלה שאלה פשוטה: איך ילד שאוהב את אחותו, מגן עליה ומוקיר אותה, יכול לבצע פשע כל כך נורא בלי הסבר הגיוני? עורך הדין וס רוקר התייחס ל"הפיל בחדר": "האם זה סתם שטויות מומצאות או הגנה ממש יצירתית? התשובה היא בהחלט לא. זה לא תחבולה, זו לא הגנה כלשהי כדי לשחרר את בן ממערכת נסיבות טרגית".
רוקר הציב בפני חבר המושבעים את השאלה המרכזית: האם בנג'מין אליוט הוא פסיכופת, או שהוא סבל מפרסומניה כשאחותו התאומה נדקרה למוות באותו לילה? הוא הוסיף: "אם אתה מנסה לכסות משהו, אתה לא מתקשר ל-911. אתה לא מתחנן למישהו לעזור לאחותך".
בנג'מין, שבחר שלא להעיד במשפט, זוכר את הרגע הזה היטב: "אני זוכר ששמעתי 'אשם' והייתי בהלם מוחלט. אני מרגיש שזו הייתה עיוות דין".
בנג'מין יהיה זכאי לשחרור על תנאי כבר אחרי 7.5 שנים, ב-2032, כשיהיה בן 28. השופט ציין את העדר העבר הפלילי של בנג'מין ואת העובדה שלא היו בעיות כלשהן בזמן ששהה בערבות לפני המשפט.
הוא הסביר שהרשויות פירשו לא נכון את כל מה שעשה בעקבות האירוע. לגבי הכרית - הוא אמר שהשתמש בה כדי לעצור את הדם, לא כדי להשתיק צעקות. לגבי התגובה "הממ" - הוא אמר שהיה בהלם והכחשה, עדיין מקווה נואשות שאחותו תהיה בסדר.
כשהמראיין שאל אותו: "האם אתה מרגיש שאתה אשם במשהו?" בנג'מין ענה בבירור: "לא. אני לא חושב שזו אשמתי בכלל. פעם הייתי מאשים את עצמי על זה... כי אני הייתי זה שהחזיק את הסכין. אבל הבנתי שאני לא אשם. לא יכולתי לעשות שום דבר אחרת ממה שעשיתי".
ההורים, קתי ומייקל, העידו בשלב העונש על הקשיים שבנג'מין עובר מאז מעצרו ועל כך שמייגן הייתה רוצה רחמים עבור אחיה. רוקר אמר על בנג'מין: "הוא הולך לחיות את שארית חייו עם הכאב והחרטה והחרטה שבידיו, אחותו כבר לא כאן".