צוות מחקר בינלאומי, בראשות מדענים ממכון מקס פלנק למדעי האנתרופולוגיה האבולוציונית בלייפציג שבגרמניה, החליט לפתור את אחת החידות העתיקות ביותר בביולוגיה. הם שאלו את עצמם: אם גברים מתים צעירים יותר בגלל מלחמות, עבודות מסוכנות ואורח חיים לא בריא - מה יקרה אם נבחן חיות בתנאים אידיאליים? האם הפער ייעלם?
כדי לענות על השאלה, החוקרים פנו למקום שבו התנאים מושלמים לכולם: גני החיות. שם אין טורפים, אין מחסור במזון, יש טיפול רפואי מעולה, ואף אחד לא צריך לצאת לציד. אם ההבדלים בתוחלת החיים נובעים רק מהסביבה, הם אמורים להיעלם בגן החיות, נכון? ובכן, לא בדיוק.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי היקר Science Advances, התבסס על מאגר מידע מרשים - מערכת Species360 שמרכזת מידע על בעלי חיים בשבי מכל רחבי העולם. החוקרים בחנו נתוני לידה ומוות של למעלה מ-1,176 מינים שונים: 528 מיני יונקים ו-648 מיני ציפורים, מתוך רישומים שנאספו בין השנים 1980 ל-2024.
התוצאות היו ברורות ומפתיעות בו זמנית. גם בתנאים המושלמים של גני החיות, הפער נשאר קיים. אצל 72% ממיני היונקים, הנקבות חיות יותר מהזכרים - בממוצע 12% יותר. וכאן מגיעה הפתעה נוספת: אצל הציפורים המצב הפוך! אצל 68% ממיני הציפורים, הזכרים חיים יותר - בממוצע 5% יותר מהנקבות.
אז מה קורה כאן? החוקרים מצאו שהתשובה הראשונה טמונה בגנטיקה שלנו. נקבות יונקים (כולל נשים) יש להן שני כרומוזומי X, בעוד זכרים יש להם כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד. זה יתרון משמעותי - אם יש מוטציה מזיקה באחד מכרומוזומי ה-X, יש עותק גיבוי שיכול לפצות על הנזק.
אבל אצל ציפורים המערכת הפוכה: הנקבות הן אלו עם שני כרומוזומים שונים (ZW), והזכרים הם אלו עם שני כרומוזומים זהים (ZZ). ובדיוק כמו שהתיאוריה מנבאת - גם תוחלת החיים הפוכה! זה תמך באופן מדהים בהשערת "המין הלא-הומוגני" שמנסה להסביר את הפערים בתוחלת החיים.
מה עוד משפיע על תוחלת החיים? מתברר שאסטרטגיות הזיווג ממלאות תפקיד מרכזי. תחשבו על זה - אצל רוב היונקים (קופי בבון, גורילות, אריות ועוד), הזכרים מתחרים ביניהם על הזכות להזדווג עם נקבות רבות. התחרות הזו באה במחיר כבד.
כדי לנצח במשחק הזיווג, זכרים מפתחים תכונות מרשימות: גוף גדול וחזק, צבעים עזים, קרניים, ציפורניים חדות. אבל כל התכונות האלה דורשות המון אנרגיה ומסכנות את הזכר לסיכונים - קרבות, פגיעות, ובסופו של דבר - חיים קצרים יותר.
לעומת זאת, אצל רוב הציפורים המצב שונה. ציפורים רבות מונוגמיות - זכר מזדווג עם נקבה אחת בלבד. אין תחרות קשה, אין צורך בתכונות מוגזמות, ולכן - הזכרים יכולים לחיות יותר. זה מסביר למה הדפוס אצל ציפורים הפוך מזה של יונקים.
המחקר מצא שבמינים פוליגמיים (זכר עם הרבה נקבות) עם תחרות גבוהה בין הזכרים, הפער בתוחלת החיים היה הכי גדול. במינים מונוגמיים, הפער היה קטן בהרבה.
אחד הממצאים המפתיעים ביותר במחקר קשור לטיפול בצאצאים. החוקרים ציפו שמי שמשקיע יותר אנרגיה בגידול ילדים - בדרך כלל הנקבות - ישלם על כך במחיר של חיים קצרים יותר. הרי גידול ילדים זה עבודה מפרכת שדורשת המון משאבים. אבל התוצאות הראו את ההיפך! הנקבות שמטפלות בצאצאים חיות בממוצע יותר מזכרים. איך זה הגיוני?
קולצ'רו הסביר את הפרדוקס הזה בצורה יפה: "זה נראה מנוגד לאינטואיציה, אבל בעצם זה הגיוני מבחינה אבולוציונית. המין שמטפל בצאצאים חייב לשרוד מספיק זמן כדי שהילדים יגיעו לבגרות ויוכלו להתרבות בעצמם. במיוחד במינים שהצאצאים תלויים בהורים זמן רב - כמו קופי אדם - האם חייבת לחיות מספיק זמן כדי להבטיח את הישרדות הדור הבא".
במילים אחרות: האבולוציה העדיפה נקבות שחיות זמן רב מכיוון שכך יש סיכוי טוב יותר שהצאצאים שלהן ישרדו. זה יתרון אבולוציוני ברור.
החוקרים רצו לבדוק השערה נוספת: אולי הזכרים מתים צעירים יותר בגלל לחצים סביבתיים - טורפים, מחלות, מזג אוויר קשה? אם זה המצב, אז בגני החיות, שם אין לחצים כאלה, הפער אמור להיעלם.
אז הם השוו בין בעלי חיים בטבע הפראי לאלו בגני חיות. והתוצאה? הפער נשאר קיים גם בגן החיות! אמנם, הפער היה קצת יותר קטן מאשר בטבע הפראי, אבל הוא בהחלט לא נעלם.
זה דומה מאוד למצב אצל בני אדם. בעשרות השנים האחרונות, הרפואה המודרנית ותנאי החיים המשתפרים צמצמו את הפער בין גברים לנשים, אבל לא ביטלו אותו. נשים עדיין חיות יותר, גם במדינות מפותחות עם רפואה מצוינת ואיכות חיים גבוהה.
המחקר גילה כמה חריגים מרתקים שעזרו לחדד את ההבנה. למשל, בקרב יונקים בגני חיות מצאו 28 מינים שבהם הזכרים חיים יותר מהנקבות - כמו קופי לילה מסוימים, חולדות חפרפרות, וכלביים כמו זאבים וכלבי בר אפריקאיים. זה מראה שאין כלל מוחלט, ושיש גורמים נוספים שמשפיעים על תוחלת החיים.
עופות הדורסים הציגו חידה משלהם. למרות שאצל רוב הציפורים הזכרים חיים יותר, אצל נחשולים ובזים הנקבות הן הגדולות, החזקות, והמעורבות יותר בהגנה טריטוריאלית - ובכל זאת הן חיות יותר. קולצ'רו תיאר זאת כ"תעלומה" שמצביעה על כך שאסטרטגיות שונות התפתחו במשפחות ספציפיות.
המסקנה של החוקרים היא ברורה: שיפור תנאי החיים והרפואה יכולים לצמצם את הפער בתוחלת החיים בין המינים, אבל כנראה לא יבטלו אותו לחלוטין. ההבדלים האלה מושרשים עמוק בהיסטוריה האבולוציונית שלנו, ושל בעלי החיים בכלל.
זה לא רק עניין של אורח חיים או לחצים חברתיים. זה קשור לכרומוזומים שלנו, לאסטרטגיות הרבייה שהתפתחו לאורך מיליוני שנים, ולתפקידים שונים של זכרים ונקבות בגידול הדור הבא.
המחקר הזה, שנתמך על ידי המכון הלאומי להזדקנות האמריקאי, הרשת המחקרית ההונגרית, וארגונים מדעיים נוספים באירופה, מספק לנו הבנה חדשה ומעמיקה של אחת התופעות הבסיסיות ביותר בחיים - למה יש הבדלים בין המינים, ומה הם מלמדים אותנו על האבולוציה.
אז בפעם הבאה שתשמעו שנשים חיות יותר מגברים, תדעו שיש לזה סיפור ארוך ומרתק שמתחיל הרבה לפני האדם הראשון, ממשיך דרך הגורילות והקופים, מקפץ לציפורים (שם המצב הפוך!), ומגיע עד לימינו - עם כל המורכבות והיופי של האבולוציה.
המחקר פורסם בכתב העת המדעי Science Advances והתבסס על ניתוח נתוני תוחלת חיים של למעלה מ-1,176 מינים מגני חיות ברחבי העולם, בשיתוף 15 חוקרים ממוסדות מחקר בינלאומיים.
התרעות פיקוד העורף