"בת הזוג שלי ואני שונאים את זה את זו, אבל לא יכולים להיפרד כי הסקס טוב מדי", כך פתח הקורא את פנייתו המייסרת. לדבריו, השניים נמצאים במערכת יחסים סוערת שנמשכת כבר שלוש שנים, כאשר הם ביחד "לסירוגין".
המצב הגיע לנקודה שבה "חברים ובני משפחה מסרבים להיות סביבנו כי אנחנו מתווכחים ולא מסכימים על כל דבר", כפי שהוא מתאר. הקורא ממחיש את חומרת הסכסוכים: "אם היא אומרת 'שחור' אני אומר 'לבן', אפשר להבין את הסיטואציה".
אולם, למרות הקונפליקטים המתמידים, הזוג מוצא עצמו נמשך חזרה זה לזו שוב ושוב. "אבל במיטה אנחנו קסם טהור", הוא מודה. "אנחנו מגיעים למיטה וגולשים וזזים כמו זוג ברבורים חינניים. ואז אנחנו מתפרצים ויורקים כמו נמרים נלחמים".
הקורא מתאר את החיבור המיני כבלתי ניתן להחלפה. "אף אחד לא משתווה אליה במונחים של אנרגיה וסקסואליות טהורה - והיא מודה בחוסר רצון - אף אחד לא גורם לה לאורגזמה כמוני", הוא כותב, אך מיד מוסיף את השאלה המייסרת: "אבל מה אפשר לעשות כשאנחנו לא יכולים לשמור על מערכת יחסים בוגרת בעולם החיצון?"
את דבריו הוא מסיים בהודאה כואבת: "אנחנו מתישים אחד את השני עם הדרמות שלנו".
היא ממשיכה ומזכירה לקורא עובדה בסיסית: "יש יותר למערכת יחסים מאשר סקס. מה עם חברות, שיחה ונוחות בזרועותיו של זה?" לדבריה, המצב הנוכחי רחוק מלהיות בריא או בר קיימא.
או'גורמן לא מהססת לקרוא לילד בשמו: "כרגע אתם נשמעים כמו זוג רודפי ריגושים רעילים". היא מציינת שהזוג נמצא במעגל סגור של סכסוכים ואינטימיות: "החיים הנורמליים לא נוגעים בכם כי אתם עסוקים מדי בריבים ואז בסקס - אין איזון, אין כבוד ואין דרך ביניים".
בחלק המכריע של תשובתה, או'גורמן מפנה את האחריות ישר אל הקורא עצמו. "למה אתה לא מספיק חזק לסיים איתה סופית?" היא שואלת בתקיפות. "למה אתה לא יכול לעמוד על שלך ולהגיד לה שאתה לא יכול להמשיך ככה כי אתם קורעים אחד את השני לגזרים?"
את תשובתה היא מסיימת בשאלה שמחייבת התבוננות פנימית: "כמה זמן נוסף אתה מוכן לבזבז על ניקוד נקודות וסקס רדוד?"