במשך עשרות שנים, מדענים מציגים תיאוריות על כוכבי לכת דומים לכדור הארץ ויצורים תבוניים אפשריים שעשויים לחלוק איתנו את היקום העצום, בעוד שמשלחות חלל ומצפי כוכבים ענקיים מנסים לתפוס כל אות שיוכיח שאיננו לבד. אך למרות כל המחקר, האמת עדיין רחוקה. האם אנחנו באמת החריג היחיד ביקום? או שמא יש חיים אחרים שצופים בנו בשקט מעולמות רחוקים?
אנטל כתב במחקרו שפורסם בכתב העת Acta Astronautica כי הסיכויים להימצא בתוך "אזור הבדידות" כמעט מתקרבים לאפס בתרחישים האופטימיים ביותר, אך מגיעים לכ-29% בתרחישים מציאותיים. כלומר יש הסתברות של כמעט אחד משלוש שהאנושות היא הציוויליזציה המתקדמת היחידה ביקום.
הוא הבהיר שהסתברות הבדידות תלויה ברמת המורכבות של החיים. לדבריו, "לגבי חיים פשוטים, בדידות כמעט בלתי אפשרית. אך לגבי ציוויליזציות מתקדמות מאוד היא עשויה להפוך להסתברות הסטטיסטית הסבירה ביותר".
רעיון זה נחשב לניסיון חדש להסביר את הפרדוקס של פרמי, השואל: אם יש מאות מיליארדי כוכבים וכוכבי לכת בגלקסיה שלנו, מדוע עדיין לא מצאנו עדויות לקיומם של חיים תבוניים אחרים? בעוד שחלק מהמדענים סבורים שהחיים נדירים מאוד או שיצורים מתקדמים בוחרים להסתתר, אנטל מתייחס לשאלה מזווית מתמטית טהורה. הוא רואה שיש קבוצה של נסיבות שהופכות את הבדידות לתוצאה הסבירה ביותר, כלומר שאנחנו עשויים להיות בתוך "אזור הבדידות".
החוקר מגדיר שלושה גורמים עיקריים להערכת הסתברות זו: מספר כוכבי הלכת ביקום, רמת המורכבות של הציוויליזציה, והסתברות להיווצרות ציוויליזציה ברמת מורכבות זו - שהוא הגורם המשתנה ביותר. אנטל ציין שהחיים צריכים להיות נפוצים מספיק כדי שיופיעו יצורים חיים מסוימים, אך נדירים מספיק כדי שלא יתקיימו מספר ציוויליזציות מתקדמות בו-זמנית.
התרעות פיקוד העורף