הלקוחות, רובם מארה"ב, בריטניה ואירופה, מאמינים שהם צופים בנשים (ולעיתים גברים) המשדרות מחדר השינה הפרטי שלהן, ומגיבות לבקשותיהם תמורת טוקנים וירטואליים. במציאות, הם מזינים תעשייה של מיליארדי דולרים שהפכה את קולומביה למרכז עולמי של צ'טים מיניים בשידור חי.
זוהי גם קרקע פורייה לניצול קיצוני. תחקיר של ה"סאנדיי טיימס" בעיר קוקוטה, השוכנת למרגלות הרי האנדים, מצא כי דוגמניות רשת נאנסו, נכלאו, ואולצו לבצע אקטים משפילים במצלמה בניגוד לרצונן. רבות מהן שועבדו לעבודות כפייה כדי לכסות חובות פיקטיביים לאולפנים, או ששכרן נגנב במלואו על ידי המפעילים.
"נהגתי לבכות. זה היה נורא, ממש נורא להכריח אותך לעשות דברים שלא רצית לעשות", סיפרה לתחקיר ויקטוריה, דוגמנית רשת לשעבר בת 23. "זה כואב, אבל את חייבת לסבול את זה. זה משהו מכוער מאוד".
אף שהפעילות חוקית בקולומביה, ההערכות הן שכ-300 אלף נשים עבדו או עובדות בתחום, נתון המצביע על כך שאחת מכל 30 נשים צעירות במדינה התנסתה בכך. התעשייה, ששווייה מוערך כעת בכ-2 מיליארד דולר, התפוצצה בתקופת הקורונה, כששילוב של אבטלה גואה בקרב נשים וגברים בודדים במערב יצר "בהלה לזהב".
רוב האולפנים אינם חוקיים. ויקטוריה, שגדלה בעוני וחוותה ניצול מיני ברחוב מגיל 15, פותתה לעבוד באולפן שהבטיח לה כסף קל וסביבה בטוחה. במקום זאת, היא נחטפה. במשך שלושה חודשים היא הוחזקה בשבי עם עוד חמש נשים בקומה שמינית של בניין דירות, ואולצה להצטלם לאונס קבוצתי בשידור חי ששולם מראש, ולבצע אקטים אלימים במשך עשר שעות ביום. שוביה גנבו את כל רווחיה בטענה ל"חובות" על אוכל ומגבות נייר.
"הלקוחות היו מבקשים להתלבש כמו תלמידת בית ספר. הם היו אומרים לי, 'אני אשלם כל מה שצריך בשביל ילדה בת 9'", היא העידה. "ככל שאת צעירה יותר, הם אוהבים את זה יותר".
בקוקוטה, עיר גבול, הבעיה חמורה במיוחד בשל זרם מתמיד של פליטות פגיעות מוונצואלה. ארגוני פשע, מקרטלי סמים ועד ארגוני גרילה, מעורבים בתעשייה ו"גובים מסים" על הניצול.
ויקטוריה הצליחה להימלט כשביקשה טיפול רפואי וקפצה ממונית נוסעת. כיום היא לומדת עיצוב אופנה בסיוע עמותה, אך עדיין חיה בעוני כה מחפיר, שלדבריה, היא נאלצת לעיתים לחזור לזנות כדי לממן את הנסיעה באוטובוס ללימודים. "אני לא רוצה להפסיק ללמוד," אמרה, "אבל מה אני אמורה לעשות? זו המציאות שלי".
התרעות פיקוד העורף