במשך 73 שנים מלאות אדרנלין, מיליוני נוסעים נאחזו במשענות הידיים שלהם כשהם יורדים אל תוך מסלול הנחיתה. מטוסים התקרבו לעיר כשהם חולפים ממש מעל בנייני מגורים, קרוב כל כך שהיה אפשר כמעט לראות מה מתבשל בווקים של אנשים.
במה שנודע כ"סיבוב הונג קונג", נדרשו הקברניטים לבצע תמרון ידני של 47 מעלות ימינה ברגע האחרון ממש, ולכוון את מטוסי הג'מבו שלהם ישירות אל לוח שחמט ענק בצבעי אדום-לבן שהיה מצויר על גבעה. זה היה קשה כל כך עד שטייסים נאלצו לעבור הכשרה ספציפית כדי לוודא שהם יכולים לנחות ללא תקלה, שכן טעות אחת - והתוצאה יכלה להסתיים באסון.
סרטונים מהתקופה מראים מטוסי 747 נאבקים ברוחות צולבות, כנפיים נוטות מעל רחובות הומי אדם, וגלגלים נוגעים בקרקע בכוח רעוע על מסלול שהסתיים בנמל. אין פלא ששדה התעופה זכה לכינוי הבלתי מעורר קנאה: "התקף לב קאי טאק".
קאי טאק, למרות זאת, היה צומת מרכזי עבור חברות תעופה כמו קתאי פסיפיק ודרגונאייר, ומילא תפקיד משמעותי בנוף הכלכלי של הונג קונג. עם זאת, השטח המצומצם של שדה התעופה לא הותיר מקום לצמיחה, וזיהום, והרעש היוו בעיה עצומה עבור אנשים שגרו בסמוך.
למרות עוצר לילי שהונהג בסופו של דבר כדי להפחית את ההפרעה, רשויות הונג קונג החליטו בסופו של דבר לבנות שדה תעופה חדש בצ'ק לאפ קוק, הממוקם על אי מבודד מול לאנטאו. כאשר שדה התעופה נסגר סופית לפני 25 שנה, ב-6 ביולי 1998, קהל הצטופף לאורך קו המים כדי לצפות בהמראה האחרונה בהחלט.
אך למרות כל האימה, קאי טאק - שנודע גם כנמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג, עורר יראת כבוד. הוא היה פסגת המומחיות בתעופה המסחרית, כשמסוגלים לשלוט בו רק הטייסים המיומנים ביותר.
מסלול הנחיתה הישן נולד מחדש כטרמינל הקרוזים קאי טאק, מתחם עתידני בצורת גל שתוכנן על ידי האדריכל שמאחורי "המלפפון" של לונדון. במקום מטוסי 747, הנמל מקבל כעת "ערים צפות" - אוניות קרוז ענקיות הנושאות אלפי תיירים.
מה שהיה פעם קצה המסלול הוא כיום פארק ציבורי שליו עם נופים פנורמיים לים, שבו רצים, משפחות וזוגות מטיילים בדיוק במקום שבו נחתו פעם מטוסי ג'מבו.
מסביב, דירות יוקרה, מרכזי קניות, זירות ספורט ובתי מלון גבוהים, וקאי טאק הופך לאחת השכונות החדשות והחמות ביותר בהונג קונג. האזור שוקק, מודרני וללא ספק זוהר.
אך עבור אלה שזוכרים את הימים ההם, הוא תמיד יהיה רדוף על ידי רעש המנועים מחריש האוזניים והדרמה מורטת העצבים של אותו סיבוב אחרון ומפורסם. קאי טאק אולי כבר לא מפחיד את הטסים, אך האגדה שלו ללא ספק חיה וקיימת.