שדה התעופה הבין־לאומי של ניקוסיה, שהיה בעבר שער הכניסה הזוהר של קפריסין, עומד כיום דומם ונטוש - זכר לעימות ההרסני שקרע את האי. האתר, שנבנה לראשונה בשנות ה־30, החל את דרכו כבסיס של חיל האוויר המלכותי הבריטי, ולאחר מכן צמח לשדה התעופה האזרחי המרכזי של האי. כך לפי דיווח של אתר "The Miror".
לאחר הפלישה הטורקית לקפריסין בשנת 1974, הפך שדה התעופה לקו חזית והופגז קשות בקרבות עזים. בסופו של דבר הושגה הפסקת אש, אך לא לפני שהמקום הוכרז כשטח מוגן של האו״ם - והיקפו שולב באזור החיץ שמחלק את האי.
טיסות מסחריות המשיכו לפעול זמן קצר בלבד. בשנת 1977, שלושה מטוסי “קפריס איירווייז” שננטשו על המסלול הוטסו החוצה בזכות עבודתם של מהנדסי “בריטיש איירווייז”. אך שדה התעופה מעולם לא שב לעצמו, ומאז כמעט שלא נגעו בו - קפוא בקפסולת זמן של מלחמה.
בתוך הטרמינל, שורות של כיסאות מאובקים עדיין ניצבים במקומם, בדיוק כפי שהותירו אותם הנוסעים האחרונים. לוחות פרסום מתקלפים על הקירות עדיין מבטיחים חופשות שטופות שמש “לקצוות תבל”. במבנה נשמעים כיום רק קולות היונים - הטבע הוא זה שהשתלט מחדש על המרכז שהיה פעם שוקק חיים.
למרות שטיסות נוסעים פסקו מזמן, שדה התעופה לא נשכח לחלוטין. הוא משמש כיום כמטה כוח שמירת השלום של האו״ם בקפריסין, ומסוקים עדיין נוחתים בחלק מהשטח. עם זאת, הגישה לציבור מוגבלת מאוד - מטעמי בטיחות ועשורים של הזנחה, ורק מעטים זוכים להציץ באולמות המוזנחים.
לאורך השנים הבהבו תקוות לחזרה לפעילות. בשנות ה־90 ואחריהן התקיימו שיחות בתיווך האו״ם בניסיון לפתוח מחדש את השדה. אך מחלוקות פוליטיות הותירו אותו סגור, ולא הושג כל הסכם.
דובר כוח שמירת השלום של האו״ם בקפריסין, אמר בעבר לסוכנות הידיעות רויטרס: "הוא למעשה קפוא בזמן". ובהמשך הסביר: "אף על פי שבמהלך השנים נעשו מספר ניסיונות על ידי הצדדים להגיע להסכמה, כדי לראות את שדה התעופה נפתח מחדש, משוקם ומשופץ, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכם, כך שמצבו של שדה התעופה הידרדר בהדרגה". ולסיום הדגיש: "שום מטוס לא המריא או נחת מאז 1974".
תודות לפרויקט דיגיטלי של מכון קפריסין, הציבור יכול כיום לסייר בשדה התעופה באופן וירטואלי. פלטפורמת “NIC” מאפשרת למשתמשים לחקור משרדים, אזורי דיוטי פרי ומסלולי עלייה למטוס - כולם משוחזרים ברשת בפרטים מצמררים. תושב מקומי, שחי כמה קילומטרים בלבד מהאזור, הצליח לקבל אישור מיוחד להיכנס פנימה.