מלוני הצהירה בהודעתה כי איטליה היא הראשונה בעולם לקבל הכרה זו, המכבדת את זהות האומה. לדבריה, עבור האיטלקים המטבח אינו מסתכם רק במזון או באוסף מתכונים, אלא מהווה תרבות, מסורת, עבודה ועושר.
המעמד החדש מסמן את סיומו המוצלח של קמפיין בן שלוש שנים שניהל משרד החקלאות האיטלקי להכרה באופן המסורתי של גידול, קטיף, הכנה והגשת מזון במדינה. פייר לואיג'י פטרילו, אחד מעורכי ההצעה האיטלקית, כתב בבקשה המקורית כי פעולת הבישול באיטליה מתעלה על הצורך התזונתי הפשוט והופכת לפרקטיקה יומיומית מורכבת ורב-שכבתית. ההכרה מגיעה בעת שאיטליה ממשיכה להיאבק במוצרי מזון "מזויפים", כגון צנצנות רוטב קרבונרה ארוזות מראש, ייצור שמן זית מזויף ושימוש בשמות בעלי צליל איטלקי על מוצרים שלא יוצרו באיטליה.
שר החקלאות, פרנצ'סקו לולובריג'ידה, ציין כי ההכרה תסייע להגן על המטבח מפני ניצול לרעה ותשמש כלי נוסף נגד אלו המנסים לנצל את הערך העולמי של המותג "Made in Italy", תוך יצירת הזדמנויות תעסוקה ועושר באזורים השונים.
סטטוס המורשת של אונסק"ו מעניק בדרך כלל יוקרה נוספת לישויות המוכרות, החל מאתרי ציון היסטוריים ועד נכסים בלתי מוחשיים אחרים, כגון שחייה בבריכות באיסלנד או גידול דבורים בסלובניה. המעמד מטיל אחריות על המדינות לשמור על אוצרות התרבות שלהן ולעיתים מוביל לעלייה בתיירות, אף שאיטליה כבר מתמודדת עם עומס מבקרים כבד בתקופות השיא. מלוני ציינה כי המדינה מייצאת מוצרי חקלאות ומזון בשווי 70 מיליארד אירו, והביעה תקווה שההכרה תעניק דחיפה מכרעת לכלכלה האיטלקית להגיע לגבהים חדשים.
בהצעתה טענה איטליה כי "הנופים הגסטרונומיים החיים" שלה משקפים מגוון ביו-תרבותי, קיימות, עונתיות ומתכונים המונעים בזבוז, מה שמוסיף לייחודיות המטבח. כמו כן הודגש כי העברת המסורות במשפחה לאורך דורות יוצרת קשר רגשי לאוכל. תרומות קודמות של איטליה לרשימת המורשת כוללות צלצול פעמונים ידני (2024), שירת אופרה (2023), ציד והפקת כמהין (2019), יצרני פיצה נפוליטנית (2017) וחגיגות של מבנים הנישאים על הכתפיים בתהלוכות (2013).
התרעות פיקוד העורף