לאפרטי סיפרה כי בשלב מסוים שמעה קול ששאל אותה אם היא מוכנה - והיא הסכימה. לאחר מכן נכנסה, לדבריה, ל”חושך מוחלט”. היא טוענת כי נשמתה ריחפה מעל גופה, לפני שעברה למקום שבו מושג הזמן חדל להתקיים.
עוד אמרה כי מחשבותיה התגשמו מיד במציאות החדשה שבה הייתה: “המחשבות שלי התגשמו מיד בעולם הבא. הבחנתי בכך שהמחשבות שלנו יוצרות שם מציאות - זה פשוט לוקח זמן, וזה דבר מבורך. אנחנו יכולים להפוך שליליות לחיוביות ולהפוך את זה למציאות.”
לדבריה, החוויה גרמה לה להרגיש מועצמת ולבטוח באירועי החיים, במיוחד באלה הקשים: “בדיעבד, הכול כל כך ברור - למה סבלתי ממחלה וממאבקים קשים אחרים. יש הבנה עמוקה שהכול באמת קורה מסיבה כלשהי. אני זורמת עם החיים ולא כועסת או מתעצבנת כשדברים רעים קורים.”
לאפרטי הוסיפה כי הידיעה עד כמה מחשבות ורגשות הם חזקים מאפשרת לה לחיות חיים מלאי הכרת תודה. מצבה הבריאותי הידרדר לאחר תקופה של נדודי שינה קשים, שבמהלכם לא הצליחה לישון יותר מדקה אחת במשך ארבעה ימים. בשלב זה, כך סיפרה, הרגישה שזמנה כמעט תם.
“פתאום הופרדתי מהגוף הפיזי שלי,” סיפרה. “לא ראיתי ולא זכרתי את עצמי האנושית. הייתי שקטה לחלוטין, ובכל זאת הרגשתי חיה לגמרי, מודעת, ויותר אני מאי פעם. לא היה כאב - רק תחושת שלווה ובהירות עמוקה.” היא תיארה נוכחות או תבונה גבוהה מהאדם, שמנחה ומשגיחה באהבה בלתי מותנית: “הכול קורה שם בבת אחת, כאילו הזמן לא קיים, ובכל זאת יש סדר מושלם.”
לטענתה, חוותה את “תחילת הכול”, ולמדה שהיקום מורכב ממספרים. היא גם פגשה ישויות אחרות, שאינה בטוחה שהיו אנושיות, אך הן הרגישו לה מוכרות. “זה שינה את מסלול חיי. מה שפחדתי ממנו כבר לא החזיק בי כוח, ומה שפעם רדפתי אחריו כבר לא נראה חשוב.”
כשחזרה לגופה, הרגישה כאילו נעדרה במשך חודשים, אף שבפועל הוכרזה כמתה למשך שמונה דקות בלבד. היא אושפזה במשך ארבעה ימים ונאלצה להסתגל מחדש - לא רק פיזית, אלא גם רוחנית. “הייתי צריכה ללמוד מחדש איך ללכת ואיך לדבר,” אמרה. היא הוסיפה כי נגרם לה נזק מתמשך לבלוטת יותרת המוח, שבעקבותיו עברה ניתוח מוח ניסיוני - שלדבריה נחשב עד כה להצלחה.
למרות שאינה פוחדת מהמוות עצמו, היא מודה כי היא חוששת מחוויית סף מוות נוספת בשל תהליך ההחלמה הקשה: “אני לא בטוחה שאוכל להימנע מזה אם זה אמור לקרות שוב. אבל בזכות זה יש לי לב מלא הכרת תודה במקום כעס.”
התרעות פיקוד העורף