בחפירה ארכיאולוגית רחבת היקף בפינה הדרום־מערבית של הר הבית, צפונית לעיר דוד, נחשף תליון עופרת נדיר במיוחד, בן כ־1,300 שנה, המעוטר משני צדדיו בדימוי של מנורת שבעת הקנים. החפירה מנוהלת על ידי רשות העתיקות בשיתוף עמותת עיר דוד והחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי, ומתקיימת בגן הארכיאולוגי של ירושלים ע"ש דוידסון.
התליון, שתוארך למאה ה־7 לספירה, שלהי התקופה הביזנטית - עוצב כדסקית עגולה עם לולאה להשחלה על חוט או שרשרת. על שני צדדיו הוטבע דימוי זהה של מנורה בעלת שבעה קנים, כאשר צד אחד השתמר היטב והצד השני מכוסה פטינה. בדיקות שנערכו במעבדות רשות העתיקות העלו כי התליון עשוי מכ־99% עופרת.
הממצא התגלה בתוך שכבת מילוי בעומק של כ־8 מטרים, ששימשה תשתית למבנים מונומנטליים מהתקופה האומיית, וכיסתה שרידים קדומים יותר מהתקופה הביזנטית. שרידים אלה מעידים, לדברי החוקרים, על מערך אדריכלי מתוכנן שנבנה לצד רחוב מרוצף.
לדברי חוקרי רשות העתיקות, תליון עופרת המעוטר במנורה הוא ממצא נדיר ביותר. בעולם ידוע רק על תליון עופרת קדום נוסף הנושא סמל מנורה, השמור במוזיאון וולטר לאמנות בבולטימור. הופעת המנורה משני צידי התליון מדגישה את מרכזיותו של הסמל כייצוג של זיקה למקדש ולזיכרונו, גם לאחר חורבן הבית.
החוקרים מציינים כי בתקופה הביזנטית נאסרה כניסת יהודים לירושלים, עובדה המעלה שאלות באשר למשמעות הממצא. ייתכן כי מדובר בחפץ אישי של יהודי שהגיע לעיר בנסיבות לא רשמיות, כסוחר, שליח או עולה רגל סמוי.