למרות התחזית האפלה, כריסטין ממשיכה לשרוד, אך החוויות הקשות לא פסקו. בחודש אוקטובר 2021, בעת שהייתה חבוקה לבעלה ראסל בביתם בקנדה, היא הרגישה פתאום ברע אחרי נטילת תרופה והתעלפה. "מתתי. אני צפה בפינת החדר. ראיתי את ראסל גורר אותי לשירותים, חלשה כמו שקית אדמה. ואז נכנסתי למנהרה. לפתע אני על המרפסת עם סבי. אני מסתכלת על ידי ואני בת שבע. באם! אני חוזרת לשירותים מתנפנפת כמו דג על הרצפה," היא מתארת.
לאחר האירוע, כריסטין סירבה ליטול תרופות נוספות, ובמקום זאת בחרה בשמן קנאביס ותזונה בריאה, שאותם היא מייחסת ליכולתה לשרוד. "שמן קנאביס מלא עוזר לי להתמודד עם 'כאב הגוף, הסבל הנפשי, החרדה הקיומית והתחושה של אובדן וחוסר אונים,'" היא אומרת.
האפילפסיה משפיעה על חייה בכל רגע. "ההתקפים מרגישים כמו סצנה מהסרט 'Trainspotting' – שקיעה ברצפה, התמוססות, התפוגגות לערפל וחשמל סטטי," היא מסבירה. "הם גם מרגישים כמו טלפורטציה, מסע בזמן, התחשמלות ונפילה ממטוס. אני מרגישה שאני נמשכת דרך חור בקיר עץ. אם תפגשו אותי ותשוחחו איתי, אני אראה נורמלית. אבל אז אני איפול פתאום. אני חיה עם המוות כאן, בחדר איתי בכל רגע."
ההתקפים החמירו עם השנים; לפני 25 שנה הייתה חווה התקף גראנד מאל – התקף טוני-קלוני שגורם לאובדן הכרה והתכווצויות שרירים אלימות – והייתה מצליחה להתאושש תוך שעה. כיום, אפילו התקף קצר של שלוש דקות גורם לה לתחושת עייפות כאילו העבירה יום שלם בהזזת רהיטים. "האפילפסיה השפיעה על כל היבט בחיי. אני לא יכולה להתרחץ לבד, להשתין או להטיל שתן לבד. כל יום כשאני מסתכלת במראה, השיניים השבורות והצלקות בגבות ובשפתיים גורמות לי להרגיש שאני מסתכלת על אדם אחר," היא אומרת.
למרות הסיכון הבריאותי הרב, כריסטין ממשיכה לעבור פרוצדורות רפואיות ללא הרדמה, מתוך ידיעה שהתרופות עלולות להרוג אותה. היא מתאמנת כמה שיכולה ומתכננת לחיות עד גיל שמונים, למרות הידיעה שהמוות יכול להגיע בכל רגע. "ראסל חי עם הפחד הקבוע. הוא החזיר אותי מהמתים עם סימולציית החייאה, הוא ראה אותי נופלת ולהכות את הראש או הפנים אינספור פעמים," היא מספרת.
בנוסף, האמנות הפכה עבור כריסטין מקור פרנסה ופעילות טיפולית מהבית. "הציורים שלי מראים איך אני תופסת את העולם. אני רואה כמו אדם רגיל, אבל איך שהמוח שלי מעבד את זה – אני חיה במה שנראה כמו מצב פסיכודלי. קומיקסים, עוגות יום הולדת, ספרי צביעה, ויטראז' – כך העולם נראה לי. מפוצל, לא מחובר, נוצץ ונוצץ. לפעמים צורח," היא מתארת. "הציורים מיועדים להטעות את הצופה. בתחילה יפים, אבל אם מסתכלים עליהם יותר מדקה, מתחילים להרגיש אי נוחות. כך אני מרגישה כל הזמן."
התרעות פיקוד העורף