ראיתי אדם ששואף להצליח. נאיבי. מאמין. מישהו שמוכן לעשות הכול כדי להיות חלק ממשהו גדול ממנו — ולא מבין בזמן אמת שמנצלים אותו. וככל שהריאיון התקדם, נאלצתי להודות: פלדשטיין אינו שקרן הוא לא מניפולטור מתוחכם שמפברק סיפור תוך כדי תנועה. מה הוא כן ? אדם שנקלע למצב בלתי אפשרי, ששפת הגוף שלו מספרת סיפור כפול: גם את האמת שהוא רוצה לספר, וגם את המחיר הרגשי הכבד ששילם על כך שהאמין שהוא חלק מקבוצה — בזמן שהוא היה רק כלי.
גוף שנלחם נגד עצמו
הדקות הראשונות: כשהגוף עדיין לא "נכנס לקצב"
הרגעים הראשונים בריאיון הם קריטיים בניתוח שפת גוף. זה השלב שבו המרואיין עדיין לא "נכנס לקצב", ההגנות עוד לא הסתגלו לסיטואציה, והגוף מגיב באופן הכי ראשוני וישיר. דווקא שם אפשר לזהות האם קיים דיסוננס בין הסיפור שמסופר לבין החוויה הפנימית שמלווה אותו.
קטע 1: "מוזר לי להיות בסיטואציה הזאת"
קטע 5: "איך נראה לך ראש הממשלה?"
פלדשטיין עונה בזהירות. הוא מתאר את נתניהו כמי שהיה נראה "מבוהל וטרוד". זה תיאור סביר, מילולי, מדוד. אבל מה שקורה בגוף שלו כשהוא אומר את המילים האלה — מספר סיפור אחר לגמרי.
כשהנרטיב מתנגש בגוף
בשביל השקט הנפשי שלי — וכדי להראות שממש חיפשתי זליגות שמעידות על שקר — אני רוצה להראות לכם קטע אחד שבו אלי כן מציג סתירה בין המילים לשפת הגוף.
קטע 3 (חלק 2): "יהונתן ידע הכול"
הטיית הגוף קדימה — צמצום המרחק
מבט ישיר — ללא בלבול, ללא הסטה
את זה לא ראיתי כאן בשום צורה.
פלדשטיין מסתכל ישירות על אסנהיים, ללא הסטה, ללא מצמוצים כבדים. העיניים שלו נעולות על המרואיין — ונשארות שם.
התרעות פיקוד העורף