הזוג, שניהם בני 30, היו נשואין במשך שלוש שנים והיו להם שני ילדים קטנים, אך חייהם השקטים התהפכו בחורף האחרון, כאשר הבעל אובחן כחולה במחלת כבד נדירה בשם צירוזיס ראשוני של דרכי המרה. הרופאים הודיעו לו כי ללא השתלת כבד מתאימה נותרו לו כ-12 חודשים לחיות.
לאחר שהוכנס לרשימת ההשתלות, נהנה הגבר מתמיכת הוריו, שהשקיעו ללא גבול בטיפולים הרפואיים שלו, ותמיכת אשתו, שנשארה לצידו לאורך כל התהליך. עם זאת, ללא השתלת כבד אפשרית, הזמן דחק.
כאשר הרופאים גילו כי אשתו של החולה מתאימה כתורמת, עם תאימות של למעלה מ-95%, נראה כאילו התרחש נס. אך האושר של הבעל היה קצר מועד, כאשר האישה הודיעה לרופאים ולמשפחת בעלה כי היא סובלת מ"פוביה פתולוגית ממחטים וחפצים חדים" ולא יכולה לעבור את הניתוח לתרומת חלק מהכבד שלה.
לאחר ההלם הראשוני, החל החולה ללעוג למאמצי הטיפול של אשתו, ואמר לה שכל זה לשווא, ושאולי עדיף לה להרוג אותו, כי היא רק רוצה לראותו מת. גם הוריו התחילו ללחוץ עליה, ושאלו אם היא באמת רוצה לראות את בעלה ואב ילדיה, נחלש כאשר בכוחה להצילו.
כאשר הכל נראה אבוד, נמצא תורם, והבעל עבר בהצלחה השתלת כבד. אך זה לא סוף הסיפור. לאחר החלמתו, החל הבעל לבדוק את הפוביה של אשתו ממחטים וחפצים חדים וגילה שהיא עברה ניתוח הסרת תוספתן ומספר בדיקות דם ללא כל בעיה.
כאשר התעמתה מול בעלה, הסבירה האישה כי הפוביה לכאורה שלה הייתה למעשה פחד עמוק מסיבוכים אפשריים בניתוח, שעלולים להשאיר את ילדיהם ללא אם. ההסבר לא הספיק כדי להרגיע את הבעל, שתבע אותה בטענה ל"עזיבה מזיקה" ולהתעלמות מחובותיה כאישה נשואה.
הסיפור עורר דיון סוער ברשתות החברתיות בדרום קוריאה, אך בית המשפט קיבל את עמדת האישה, וטען כי תרומת איברים היא עניין אישי של שליטה בגוף ואינה מחויבת, גם בין בני זוג. פסק הדין גם ציין כי סירובה של האישה נבעה מדאגה סבירה לשלומם של ילדיה.
לפי דיווח מערכת השידור של סיאול (Seoul Broadcasting System), בסופו של דבר הזוג הסכים להתגרש. האישה שמרה על המשמורת על שני הילדים, אך המשיכה לתמוך כספית בהתאוששותו הרפואית של בעלה לשעבר.
התרעות פיקוד העורף