מלחמת המינים קיבלה זווית חדשה - ומסריחה במיוחד. מחקרים מראים שלמרות שנשים מפליצות פחות מגברים, הגזים שלהן נוטים להיות חריפים יותר. הסיבה לכך אינה מיתוס או בדיחה, אלא כימיה טהורה - ואולי גם בשורה רפואית מפתיעה.
בממוצע, בני אדם מפליצים עד 23 פעמים ביום. אבל לא כל פלוץ נולד שווה. כבר בשנות ה־90 יצא ד"ר מייקל לויט, גסטרואנטרולוג אמריקני שכונה לימים "מלך הפלוצים", לבדוק מה באמת גורם לריח הבלתי נסבל הזה - ולמי הוא שייך. לצורך המחקר, גויסו 16 מתנדבים בריאים ללא בעיות עיכול. כל אחד מהם חובר למערכת איסוף גזים ייעודית - צינור רקטלי המחובר לשקית. לאחר ארוחה שכללה שעועית פינטו ונטילת משלשל, נאספו הדגימות לניתוח.
החוקרים בחנו את הרכב הגזים באמצעות בדיקות כימיות מתקדמות, אך לא הסתפקו בכך: שתי "שופטים" אנושיים, שלא ידעו שמדובר בגזים אנושיים, התבקשו להריח ולדרג את עוצמת הריח בסולם של 0 עד 8. התוצאה הייתה חד־משמעית: למרות שגברים שחררו נפח גדול יותר של גזים, הגזים של נשים הכילו ריכוז גבוה משמעותית של מימן גופרתי - אותו גז שאחראי לריח הביצים הסרוחות. בהתאם, גם דירוג הסירחון היה גבוה יותר אצל נשים.
מחקרים נוספים חיזקו את הממצא, ואף הראו שנשים נוטות להיות מובכות יותר מגזים, בעוד שגברים - בעיקר הטרוסקסואלים - פחות מוטרדים מהעניין. אבל כאן מגיע הטוויסט המדעי. מימן גופרתי נחשב רעיל במינונים גבוהים, אך בכמויות קטנות הוא ממלא תפקידים חשובים בגוף, כולל במוח. הוא משתתף בתהליך ביוכימי שנקרא "סולפידרציה", המסייע לתקשורת בין תאי עצב ולהגנה עליהם מפני נזק.
מחקר שפורסם ב־2021 על ידי חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בדק את השפעת החומר על עכברים עם תסמינים המדמים אלצהיימר. העכברים קיבלו תרכובת נושאת מימן גופרתי, ולאורך 12 שבועות נצפו שיפורים של כ־50% בזיכרון ובתפקוד המוטורי לעומת קבוצת הביקורת.
העכברים שטופלו היו פעילים יותר, זכרו טוב יותר מסלולים ונראו חדים יותר קוגניטיבית. החוקרים אף ציינו כי חלק מההשפעות ההתנהגותיות של אלצהיימר נראו הפיכות - לפחות במודל העכברי. אמנם עדיין לא ברור אם האפקט דומה גם בבני אדם, אך הממצאים פותחים פתח מעניין: ייתכן שהגז החריף, שמעורר מבוכה וחיוכים, הוא גם סימן לפעילות ביולוגית שמגינה על המוח.
אז בפעם הבאה שמישהי מתנצלת - ייתכן שיש לה סיבה טובה פחות להתבייש. לפעמים, גם מה שמסריח - עושה טוב.
התרעות פיקוד העורף