ביצה שנשברה על הרצפה היא מטרד קטן, אך הריח שנשאר אחריה - בעיקר ריח הגופרית - עלול ללוות את הבית זמן רב. ניקוי שטחי של הלכלוך לא תמיד פותר את הבעיה, ולכן חשוב לטפל גם במקור הריח עצמו. הסיבה לכך פשוטה: ביצה מכילה חלבונים וגופרית, וכאשר הם מתפרקים נוצר ריח חזק ועקשן במיוחד. ניקוי שאינו מפרק את החלבון עצמו עלול להשאיר ריח גם אם הרצפה נראית נקייה לחלוטין.
שלב ראשון: פינוי יסודי של הביצה
לפני הכול, יש לאוורר את החלל וללבוש כפפות. יש לאסוף בזהירות את שברי הביצה - בידיים (עם כפפות) או בעזרת יעה - ולהשליך לפח מחוץ לבית. חשוב לוודא שאין שאריות מוצקות על הרצפה.
שלב שני: ספיגת הנוזלים
גם לאחר פינוי השברים, נוזל הביצה עלול להישאר על הרצפה או להיספג במרצפות ובחריצים. יש לספוג את הנוזלים בעזרת מגבת או סמרטוט נקי, בטפיחות עדינות, כדי לא לדחוף את הריח פנימה.
שלב שלישי: ניקוי עם חומרים טבעיים
הלימון מסייע בנטרול ריחות חזקים מבלי לפגוע בריצוף.
שלב רביעי: שימוש בחומר אנזימטי (במידת הצורך)
אם הריח נותר, מומלץ להשתמש בחומר ניקוי אנזימטי. חומרים אלו מפרקים את שאריות החלבון שגורמות לריח הרע, במקום רק להסוות אותו. יש לרסס את החומר על האזור, להמתין מספר דקות בהתאם להוראות היצרן, ולנגב שוב. במקרה של שטיח או ריפוד - ייתכן שיהיה צורך בחזרה על הפעולה.
שלב חמישי: אוורור וייבוש
לאחר הניקוי, חשוב לאפשר לרצפה להתייבש לחלוטין ולאוורר את החדר. ריח הביצה נעלם בדרך כלל רק לאחר ייבוש מלא.
התרעות פיקוד העורף