אומרים שאתה לא באמת יודע עם מי אתה מתחתן, עד שאתה מתגרש. אצל יואב, הוא לא היה צריך להתחתן בשביל לגלות מי היא באמת, והוא אפילו היה מוכן לשלם את מחיר הטעות, אלא שליעל זה לא הספיק.
לקח ליואב זמן מה להבין מי באמת עומדת מולו, ואז ברגע אחד הוא פשוט ביטל את הכול. דווקא התביעה שהוא קיבל מיעל הבהירה לו חד משמעית שהוא עשה את הצעד הנכון אלא נראה היה שהיא לא מתכוונת להתקדם הלאה. היא מחפשת מלחמה.
"החיים זה סך הכול רצף של סיטואציות", הסביר לי יואב את תפיסת העולם שלו. הוא ניסה להצדיק מולי את העובדה שהרומן שלו עם יעל החל כשעוד היה נשוי. לזכותו של יואב יאמר שהוא לא ניסה לייפות דבר. אחרי שנים שבהן היה נאמן לאשתו, לא היה לו הסבר לוגי איך הוא פתאום מצוי בזרועותיה של אישה אחרת. וכשזה קרה, הוא היה אמיץ מספיק כדי לקרוא לילד בשמו: הוא בגד.
מבחינתו, יעל, הייתה אהבה חדשה אבל גדולה. הילדים שלו ממילא בוגרים, הנישואין עם אימם מזמן נראו לו שגרה משעממת, כך שהמפגש הרומנטי עם יעל הכניס צבע רב לחיים שלו. מהר מאד יואב הודיע לאשתו על רצונו להתגרש והיא, לא נלחמה עליו. ההסכם שהניח על השולחן היה הוגן, שלא לומר נדיב למדי. לדבריו, זו הייתה הפעם הראשונה שבו הוא בחר באושר על חשבון יציבות כלכלית.
יואב ויעל עברו לגור יחד והחלו לתכנן חתונה. היא מאד לחצה על זה. רצתה כבר ילדים והוא הבין אותה. הזמן אכן לא פעל לטובתה בהקשר של פוריות לכן הלחץ שלה אמיתי. אלא שהמגורים המשותפים חשפו פער שהוא לא הבחין בו קודם. אותו קשר שלהם בעבר, שהתבטא בכמה שעות גנובות בכל שבוע, הפכו פתאום לחיים עצמם ומשהו שם השתנה.
עם הזמן הבין שיעל הרבה יותר מכוונת מטרה להיות אמא, מאשר לשמש לו בת זוג וזה בלבל אותו. היחסים הפכו למתוחים פתאום. ואז גם החלו לצוץ דברים נוספים.
למשל, הוא שם לב שכמעט כל קשר משמעותי בחייה שהיא סיפרה לו עליו הסתיים רע: בין אם זה עם בני משפחה, שכנים או חברים. תמיד היה שם סיפור כלשהוא, ותמיד היה גם אשם ובאף אחד מהמקרים זו לא הייתה היא. הייתה לה מין גרסה נקייה, מרוככת, כזאת שקשה למצוא בה סדקים. אבל איכשהוא, יואב הצליח לעשות את הבלתי אפשרי והוא נטרל את הרגשות שלו.
וכשהוא הסתכל על הדברים מהצד, התמונה הייתה לו בהירה פתאום. יעל לא באמת מי שהיא טוענת שהיא כי מתחת לפני השטח צצו סימנים שלא ממש נח להודות בהם. סממנים של מניפולציה וכוחנות שקטה.
שלא תטעו. בהתחלה הוא שכנע את עצמו שרק מדובר בלחץ. אם זה בגלל החתונה, הרצון לילדים, או סתם כי זאת התחלה עבורם. אלא שככל שעבר הזמן, הוא הרגיש את זה על בשרו ואיך היא מצליחה להפוך כל שיחה, כל ויכוח, כך שהוא יוצא בו אשם. שלושה שבועות לפני האירוע הגדול, הוא אזר אומץ והודיע לה על סיום הקשר ועזב.
כעבור זמן קצר הגיעה תביעה. הפרת הבטחת נישואין, כך נרשם שם. זו טענה משפטית מוכרת, אם כי לא נפוצה, שלפיה עצם ההבטחה להינשא יוצרת התחייבות חוזית. יואב קרא את כתב התביעה ולא האמין. הדרישות פשוט היו מופרכות. בסופו של דבר, הוא זה שהקריב והתגרש בשבילה. הוא שוויתר על כסף ורכוש. הוא שמימן את ביטול החתונה. איזה נזק בדיוק נגרם לה ?
כשנפגשתי איתו בפעם הראשונה, עודדתי אותו על כך שהוא יצא בזול יחסית. לא כל אחד מצליח לראות את האמת לפני שהוא משלם את המחיר המלא. זה לא קל לזהות אנשים עם נטיות הרסניות, ואיך להתמודד איתם או להתנתק מהם. על פניו, יעל התאימה לתבנית הזאת. "היתרון היחיד באנשים כאלה", אמרתי, "זה שאין להם ביקורת עצמית".
הוא לא הבין את הכוונה שלי מיד. הראיתי לו שבתביעה עצמה היא משקרת והאמת, די בגסות. ועוד על עובדות שדי קל להפריך אותם. כל שקר כזה יפעל ופועל לרעתה, גם אם היא טוענת לנזק נפשי או חוסר מסוגלות ליצור קשרים עתידיים.
על סמך ההיכרות של יואב איתה, ולפי אורח החיים עוד מהתקופה שהיה המאהב שלה, תכננתי מהלך פשוט. לא משהו מורכב או מתוחכם אלא מעקב פשוט שמושתת על היתרון היחיד של התיק וזה חוסר הביקורת העצמית שלה, ועל זמנים שיואב מכיר שהיא פנויה למפגשים. אם היא אכן הטיפוס שאני חושב שהיא, היא מהר מאד תמצא טרף חדש.
בדיון הראשון, עורך הדין של יואב פשוט הציג את הראיות. עוה"ד של יעל ביקש למשוך את התביעה. השופט אישר את זה אבל דאג לפני כן לפסוק תשלום פיצוי על הוצאות משפטיות. בצדק. ככה זה כשחוצפה פוגשת חוק.
התרעות פיקוד העורף