בשעת ערב מאוחרת, כשהוא נרדם, היא ניגשה למכשיר שלו. מעולם לא עשתה זאת קודם, והופתעה לגלות שהמכשיר מוגן בקוד. אמיר שלה, זה שמאותגר טכנולוגית, מתקין סיסמה?! "איך לא הבחנתי בזה קודם?" גערה בעצמה. מאותו רגע החלה לחפש הזדמנות שבו היא תקלוט אותו מקיש את הקוד. רק אז שמה לב כמה הוא נמנע לשחק בנייד לידה. זה או שהוא מסיט את המכשיר או שהוא קם ועובר לחדר אחר שמתקבלת הודעה.
מספר ימים לאחר מכן, יד הגורל התערבה. בתור לקופה בסופרמרקט, אמיר שלף את המכשיר והקיש את הקוד בשעה כששימרית עומדת ממש מאחוריו. היא שיננה לעצמה את המספר ומיד הקפידה להסתובב ולהעמיד פנים שהיא מחפשת מוצר כלשהו.
באותו ערב, כשהוא נרדם, היא פתחה את המכשיר. היא צללה להיסטוריית השיחות והגיעה לאותו יום גורלי. שם, מיד אחרי השיחה אליה, הופיע מספר נוסף. שיחה של 30 שניות. זמן מתאים בשביל משפט ה-"אפשר לעלות?". מי מקבל טלפונים כאלה? ככה? בלי שלום? בלי להזדהות?
שימרית השיגה את המספר. היא התקשרה אליו ממספר חסוי ושמעה קול נשי בצד השני וניתקה. זה השלב שהחליטה שהיא צריכה עזרה מקצועית.
"אני ממש רוצה להתעמת איתו", אמרה לי בפגישתנו, "זה הרי כל כך שקוף". "לא כדאי", עניתי מיד. "להתעמת על מה? בוגדים תמיד ישקרו, גם אם התשובה תזלזל באינטליגנציה שלך. את לא רוצה לאבד את היתרון שיש לך כרגע על שטות".
הצעד הראשון היה בירור על המספר אבל הממצאים היו מאכזבים. זה היה מכשיר טוקמן, כלי עבודה קלאסי למי שמחפש לשמור על אנונימיות. ניסיתי להתקשר ממספר חסוי ולא נעניתי. הנחת העבודה כרגע הייתה שמדובר בטלפון ייעודי של המאהבת, מה שגם מסביר את השאלה "אפשר לעלות?". מה שאומר שהמאהבת אמיצה מספיק כדי לארח אותו בבית.
החלטתי לנסות ממספר מזוהה. הפעם קיבלתי מענה. קול נשי עם מבטא כבד. "אפשר לעלות?" הימרתי על כל הקופה. "אני עסוקה", ענתה די בציווי. "תתקשר עוד עשר דקות". התקשרתי שוב אחרי עשר דקות. היא זיהתה את המספר. "למה בא בהפתעה? היום אני לא שם. יש בחורה אחרת".
לא היה קשה לפענח את הסיטואציה. ביקשתי את המספר של הבחורה האחרת, ומשם הדרך לכתובת הייתה קצרה. זו דירת של חטאים. שלוש בחורות. סביב השעון. 450 ש"ח לסיבוב פריקה.
חזרתי לשימרית. "זה טלפון של נערת ליווי", אמרתי בעדינות. "אתה מתכוון לזונה", היא לא ניסתה לרכך את הבוטות. "אבל זה לא מסתדר", אמרה פתאום. מסתבר ששימרית המשיכה לעקוב אחרי פירוט השיחות שלו בנייד וראתה את המספר הזה חוזר על עצמו יותר מדי פעמים. "כמה כבר אפשר ללכת לאותה אחת? ובלי קשר, יש שם גם שיחות ארוכות. הוא בא לתת או לדפוק את הראש?"
החלטנו לעלות שלב ולצאת אחריו למעקב. בצהרי יום המעקב השני, ראיתי את אמיר מגיע לכתובת הדירה. הוא עלה לרבע שעה וירד. למחרת הוא חזר שוב. הפעם הוא לא עלה והמתין בחנייה. כעבור כמה דקות יצא זוג מחדר המדרגות. האישה נפרדה מהגבר שליווה אותה, הדליקה סיגריה, וניגשה לרכב של אמיר.
בקושי הספקתי להרים את המצלמה כשראיתי אותה מדביקה לו נשיקה. הם ישבו ברכב, עישנו ודיברו. אמיר ליטף את שיערה והיא התרפקה על כתפו. הסיטואציה הפכה מוזרה מרגע לרגע. התקשרתי מיד למספר הטוקמן ששימרית נתנה לי בהתחלה וראיתי את הבחורה שברכב מביטה בצג של הנייד שלה ובוחרת לא לענות.
אחרי עשרים דקות היא יצאה מהרכב. הוא צעק לה מרחוק להישאר, אבל היא הרימה את כתפיה וחזרה לדירה. המשכתי את המעקב אחרי אמיר ובסוף היום, הוא חזר לאותה כתובת שוב והפעם כדי לאסוף אותה. הם עצרו יחד בסופר, קנו מצרכים, והמשיכו לדירה אחרת בעיר. בדיעבד זו הדירה הפרטית שלה. שם הוא שהה כשעה, ורק אז נסע הביתה, לשימרית.
יש לשימרית הרבה מה לעכל בשלב הזה. המציאות כרגע קשה ממה שאפשר לתאר. זה דבר אחד ללכת לנערת ליווי, אבל מכאן ועד להתאהב בה?! או להפוך לנהג שלה?! לקנות לה מצרכים לסוף שבוע?!
"זה פשוט לא אמיתי", חזרה ושיננה שוב ושוב כשצפתה בסרטי המעקב. נתתי לה את הרגע. המעגל אמנם נסגר, אבל הלב שלה רק נפתח עכשיו לכאב החדש וצריך לעבד אותו. "אחרי שתתני לדברים לשקוע קצת, ותגבשי תכנית שנכונה לך", אמרתי לה בשקט "זה יהיה גם הזמן להתעמת איתו".
התרעות פיקוד העורף