קנינו את הבשר, ב-44 שקלים עבור 4 שיפודים: כנפיים, קבב, פרגית, נקניקיית מרגז, ושיפוד בצל בשלושה שקלים. הצ׳יפס אמנם עלה 14 שקל, אבל בואו לא נבכה.
ביום חול בשעות הצהריים 13:00-14:00, תוכלו למצוא את עצמכם עומדים בתור 20 דקות - מחכים שהבשר שלכם יעלה על האש, אבל כמו תור בלונה פארק, גם זמן ההמתנה - הוא חוויה בפני עצמה. האותנטיות, השיח בין האנשים, הריחות, וכל הישראלים שמגיעים לאכול - מצליחים לנצח כל מלצר, וזאת, למי שמוכן להגיע לתיאטרון השיפודים שקיים כאמור כבר 50 שנה.
לאחר שקיבלנו את השיפודי בשר והבצל, הלכנו לעמדה בצד השני - כדי לשלם ולקבל במגש את החומוס עם הלאפות, הסלט הטורקי והשתייה. התור עדיין ארוך, אבל התהליך פשוט יותר ומצאנו את עצמנו תוך דקות בודדות בוחרים מתוך השפע. מה שהיה עולה כמעט 100 שקל בכל מקום אחר - כאן ברבע מחיר.
כל הסיפור הזה לקח לנו קרוב לשעה, אבל לא באנו רק כדי לאכול, אלא כדי לחוות חוויה קולינרית של ממש. את המקום, את האותנטיות, את האנשים, הריחות, וכמובן כמויות הבשר.
התיישבנו לאכול, הבשר טרי, טעים ומוכן. הטעם של המנגל מורגש, לא להאמין שזה מחיר שלא מגיע למנת שווארמה. מאחורינו אבא ובת חוגגים יום גיבוש יחד, ולפתע היא אומרת לאביה: "איזה כיף שיש מקום בלי הבדל גזע מין דת, שיכולים להגיע ולאכול פה".
התרעות פיקוד העורף