לדברי פרניה, החוקרים מצאו עדויות ל"פעילות מוחית תקינה או קרובה לתקינה” גם במהלך החייאה ממושכת, ולעיתים עד כשעה מתחילתה. ממצאים אלו עשויים להסביר כיצד מטופלים מסוימים מדווחים על מודעות לסביבה גם כאשר הם מוגדרים קלינית כמתים - מצב שבו הלב חדל לפעום.
במחקר נבדקו 53 ניצולי דום לב ב-25 בתי חולים, בעיקר בארה״ב ובבריטניה. כ-40% מהם דיווחו על זיכרונות או מחשבות מודעות בזמן האירוע. בדיקות EEG זיהו גלים מוחיים מסוג גאמא, דלתא, תטא, אלפא ובטא - הקשורים לחשיבה, תפיסה ותודעה - גם 35 עד 60 דקות לאחר הפסקת פעילות הלב.
פרניה מציין כי התפיסה הרפואית הרווחת גורסת כי המוח נפגע באופן בלתי הפיך כעשר דקות לאחר הפסקת אספקת החמצן. עם זאת, הממצאים מצביעים על כך שהמוח עשוי להפגין התאוששות חשמלית ואף פעילות מורכבת במהלך פעולות החייאה. לדבריו, כאשר זרימת הדם למוח נפסקת, מנגנוני הבלימה העצביים מתבטלים - תהליך המכונה disinhibition - מה שעשוי לאפשר גישה רחבה לזיכרונות, רגשות וחוויות. תהליך זה עשוי להסביר את תחושת ה"סקירה המהירה של החיים" שעליה מדווחים חלק מהמטופלים.
התרעות פיקוד העורף