על פי הפנייה, בני הזוג לא ניהלו מערכת יחסים פתוחה ולא סיכמו על חופש מיני מחוץ לקשר. הגבר תיאר הלם מוחלט נוכח הסיטואציה, וטען כי לא קיבל שום רמז מוקדם לרצון של בת זוגו בחוויה כזו. יועצת המדור הבהירה בתשובתה כי כאשר אין הסכמה מוקדמת וברורה, קיום יחסים עם אחרים נחשב בגידה לכל דבר - גם אם אחד הצדדים מנסה למסגר זאת כ"חופש אישי" או "חוויית חופשה".
האירוע מציף שאלה רחבה יותר: מה קורה כשאחד מבני הזוג מחליט לשנות את כללי המשחק תוך כדי תנועה? בעולם שבו שיח על מיניות פתוחה הפך נפוץ יותר, הגבולות לעיתים מיטשטשים - אך הסכמה נשארת תנאי בסיסי. לפי היועצת, ניסיון "לנרמל" מפגש אינטימי עם מספר שותפים מבלי שהצד השני מעוניין בכך, אינו ביטוי לאומץ או חופש - אלא חוסר כבוד לקשר.
המקרה ממחיש עד כמה חשוב לדבר מראש על גבולות מיניים, פנטזיות וציפיות - ולא להציב אולטימטומים ברגעי משבר. בעידן שבו מודלים זוגיים משתנים, נדמה שהכלל היחיד שאינו משתנה הוא זה: בלי הסכמה הדדית ושקיפות, גם חופשה חלומית עלולה להפוך לנקודת סיום כואבת.