"ישראל של שנת 2026 היא מדינה שגילתה את גבולות הכוח שלה, אך גם את עוצמת הרוח שלה. המערכה מול איראן ושלוחותיה הגיעה לנקודת מיצוי טכנולוגית ואסטרטגית, שבה ה"נסים" הפכו לשגרה. המבוי הסתום שבו חששנו להיקלע הפך, בתושייה רבה, למנוע של התחדשות. אבל השאלה הגדולה של "מה הלאה" כבר אינה שאלה של ביטחון בלבד, אלא שאלה של חזון.
"החופש לבחור בחיים, מוטיב המלווה אותנו מאז יציאת מצרים ועד ימינו, קיבל משמעות חדשה. אחרי שנתיים וחצי של דריכות שיא, החברה הישראלית נמצאת בצומת דרכים. האם נשכיל לתרגם את האחדות המבצעית לאחדות אזרחית? האם נדע לבנות על חורבות האתמול תשתיות שאינן רק בונקרים, אלא מרכזי חינוך, רווחה וטכנולוגיה שיבטיחו את יתרוננו המוסרי והכלכלי?
"העתיד שלנו תלוי ביכולתנו להבין שהניצחון האמיתי אינו נמדד רק בשקט בגבולות, אלא בשקט הפנימי של אזרחינו. אנחנו נכנסים לעידן שבו הטכנולוגיה תמשיך להגן עלינו, אך הלב האנושי הוא זה שיצטרך לרפא את הפצעים. עלינו לבחור בכל יום מחדש בחיים של יצירה, של סובלנות ושל בנייה, מתוך הבנה שחירות אינה רק העדר מלחמה - היא הנוכחות של תקווה".
לסיום כתבה: "בסוף השבוע הזה, כשנסתכל על הילדים שלנו משחקים בגינה ללא פחד, נזכור את הדרך הארוכה שעשינו מאז אותו אוקטובר. המלחמות הגדולות אולי הסתיימו, אך המערכה על דמותה של ישראל רק מתחילה. בואו נבחר בחיים, בואו נבחר בבנייה, ובואו נוכיח שמהמבוי הסתום ביותר " תמיד אפשר לצמוח למציאות של נס".
התרעות פיקוד העורף