הונקלה, כיום בת 55, נולדה בבוגוטה שבקולומביה. לדבריה, חוויית סף-המוות הראשונה שלה התרחשה כשהייתה בת שנתיים בלבד, לאחר שנפלה למכל מים קפואים בבית המשפחה. היא סיפרה כי היא זוכרת את ההלם מהמגע עם המים הקרים ואת תחושת הבהלה כשנאבקה לנשום - ואז, לדבריה, הכול השתנה.
"אני זוכרת את ההלם של המים הקפואים שפגעו בגוף שלי ואת הפאניקה מהמאבק לנשום", סיפרה. "ואז קרה משהו יוצא דופן. במקום פחד, ירדה עליי שלווה עמוקה". לדבריה, תחושת הפאניקה נעלמה והוחלפה בשקט פנימי ובתחושת רוגע. "זה הרגיש כאילו המודעות שלי נפרדה מהגוף", תיארה. "הזיכרונות הבאים שלי אינם מהעולם הפיזי, אלא ממצב תודעתי רחב יותר. אני זוכרת שראיתי את הגוף הקטן שלי צף ללא חיים במים".
הונקלה טענה כי באותו רגע כבר לא הרגישה כמו ילדה בתוך גוף, אלא כמו "תודעה טהורה" - מרחב של מודעות ואור. לדבריה, לא הייתה שם תחושת זמן, פחד או מחשבות, אלא ידיעה עמוקה שהכול מחובר. "הרגשתי מאוחדת לחלוטין עם החיים עצמם, כאילו הגבולות שמגדירים בדרך כלל מי אנחנו התמוססו", סיפרה. לטענתה, במהלך אותה חוויה ראתה את אמה, שהייתה אז כמה רחובות מהבית בדרכה ליום הראשון בעבודה חדשה. "אני זוכרת שזיהיתי אותה וחשבתי: זו אמא שלי", אמרה. לדבריה, לא הייתה זו תקשורת במילים, אלא מעין תקשורת דרך מודעות.
הונקלה טוענת כי אמה הסתובבה לפתע ושבה הביתה, שם מצאה אותה מחוסרת הכרה בתוך מכל המים. לדבריה, שנים לאחר מכן סיפרה לאמה מה ראתה באותה חוויה, ואמה אישרה את הפרטים. "כשהיא הגיעה, היא מצאה את הגוף שלי במכל המים שבו טבעתי", אמרה. "המטפלת שהייתה אמורה להשגיח עלינו הייתה בחדר אחר והאזינה לרדיו, ולא ידעה מה קרה".
לדברי הונקלה, החוויה הזו שינתה את חייה והעלימה ממנה את הפחד מהמוות. "מאותו רגע כבר לא פחדתי מהמוות", אמרה. "החוויה הראתה לי שמה שאנחנו מכנים העולם הבא לא הרגיש כמו מקום רחוק בכלל. זה הרגיש כמו כניסה לשכבה עמוקה יותר של המציאות, שקיימת מעבר לחושים הפיזיים שלנו".
היא הוסיפה כי בעיניה, החוויה רמזה שהתודעה אינה בהכרח נוצרת רק במוח, אלא ייתכן שהיא דבר בסיסי יותר. "מבחוץ החיים פשוט נמשכו", אמרה. "אבל מבפנים משהו השתנה. אפילו כילדה קטנה, נשאתי איתי ידיעה שקטה שמי שאנחנו באמת הוא הרבה מעבר לגוף הפיזי שלנו".
הונקלה מספרת כי חוותה שתי חוויות סף-מוות נוספות: אחת בגיל 25, לאחר תאונת אופנוע, ואחת בגיל 52, במהלך ניתוח שבו לחץ הדם שלה צנח בפתאומיות. לדבריה, בכל פעם חזרה לאותו מצב של שלווה עמוקה.
מבקרים וספקנים טוענים כי חוויות כאלה עשויות להיות תוצאה של הזיות או תגובות מוחיות במצבי לחץ קיצוניים, אך הונקלה סבורה כי מדובר במשהו עמוק יותר. "החוויות האלה שינו את ההבנה שלי לגבי החיים עצמם", אמרה. "במקום לראות אותנו כיחידים מבודדים שנאבקים לשרוד, התחלתי להבין שאולי אנחנו ביטויים של תודעה שחווה את החיים דרך צורה פיזית"