על פי הסיפור, חייה הביתיים של האישה בילדותה לא היו פשוטים. בשל המצוקה שבה הייתה נתונה, היא נהגה לברוח מהבית בלילות ולהעביר את הלילה בתוך בית הספר. בתחילה הייתה מתגנבת פנימה לבדה, אך עם הזמן אב הבית החל להבין שהיא מגיעה למקום - ובמקום לעצור אותה, הוא החל להשאיר עבורה את הדלת פתוחה.
בהמשך, כך נטען, היחס שלו הפך קבוע ומסודר יותר. באחד הלילות, כשנכנסה לבית הספר, חיכתה לה ארוחה. לאחר מכן הוא אף קנה לה מיטה, והחל להשאיר לה באופן קבוע אוכל ושתייה. מבחינתה, המקום הפך למפלט לילי - עד שהחלו להופיע הסימנים המטרידים.
באחד הלילות, כשהגיעה למקום שבו נהגה לישון, היא הבחינה בזוג נעליים שהונח ליד מיטת השדה. בתחילה לא ייחסה לכך חשיבות ונרדמה כרגיל. אלא שבאמצע הלילה התעוררה בבהלה, לאחר שמישהי טלטלה את זרועה וקראה לה לקום. מולה עמדה, לדבריה, דמות של ילדה שנראתה בערך בגילה. הדמות הייתה שקופה, והיא הבינה כי אינה רואה אדם חי. אותה ילדה חזרה שוב ושוב על משפט אחד: "קומי לפני שהוא יתפוס אותך". מיד לאחר מכן נעלמה.
באותו לילה הופיעה הרוח שוב. הפעם, כך לפי הסיפור, הנערה כבר נבהלה פחות, אך המסר היה ברור ומפחיד אף יותר: "הוא הולך לתפוס אותך, קומי". בשלב הזה, היא הבינה כי הדמות שמופיעה מולה היא אותה ילדה מהכרזה של הנעדרת.
אז הבחינה בפרט מצמרר: משהו גרם לה להביט מטה, וכשהסתכלה על רגליה של הדמות, ראתה כי הילדה אינה נועלת נעליים. הזיכרון מזוג הנעליים שהונח ליד מיטת השדה הפך לפתע לרמז מאיים במיוחד. על פי הסיפור, המפגשים עם הרוח נמשכו לאורך זמן, אך הם התרחשו רק כשהנערה ישנה על מיטת השדה בבית הספר. בכל פעם שבה ניסתה לנוח שם, הדמות שבה והזהירה אותה מפני סכנה.
באחד הלילות חלמה חלום שהפך את האזהרות לברורות יותר. בחלום ראתה את הילדה הנעדרת שוכבת על אותה מיטת שדה, ומעליה דמות גברית מאיימת. לפי תיאור הסיפור, אותו גבר פגע בילדה - ושמר את נעליה. החלום חיזק את התחושה כי הילדה הנעדרת לא הופיעה במקרה, וכי היא ניסתה להזהיר אותה מפני גורל דומה. מה שנראה בתחילה כמו מפלט בטוח מהבית הפך בהדרגה למקום טעון באימה ובחשד.
הלילה האחרון בבית הספר היה גם המפחיד ביותר. לפי הסיפור, הרוח סירבה לאפשר לנערה להירדם. היא טלטלה אותה שוב ושוב, משכה את מיטת השדה וניסתה להעיר אותה בכל דרך.
אז הצביעה הרוח ישירות לעבר אב הבית, שעמד בתוך החדר ובהה בנערה בצורה מצמררת. באותו רגע הבינה הנערה כי האזהרות לא היו דמיון, חלום או פחד ילדותי - אלא סימן לברוח. היא קפצה ממיטת השדה, דחפה את דרכה החוצה על פניו של אב הבית, וברחה מבית הספר. מאותו לילה, כך לפי הסיפור, היא מעולם לא שבה לישון שם.
הסיפור הפך ברשת לדוגמה מטרידה במיוחד לשילוב בין מצוקה אישית, תלות באדם מבוגר, ואזהרה על־טבעית שהגיעה לכאורה ממי שכבר לא יכלה להציל את עצמה - אך אולי הצליחה להציל ילדה אחרת.
התרעות פיקוד העורף