כמה ימים מוקדם יותר נפגשתי עם שושנה. זאת הלקוחה. היא אישה חרדית, אם לשמונה ילדים. היא גרושה מזה שנתיים, ואפילו שנפסקו לה מזונות זעומים ביחד לכל הילדים, יוסף לא משלם לה גרוש מהרגע הראשון. "אין לי" היה אומר בכל הזדמנות, ומשתמש שוב בחזות האברך המסכן חסר האמצעים. בפועל, היא יודעת היטב שזה למראית עין, והוא מרוויח סכום לא מבוטל ממוסדות הישיבה באופן שלא מדווח כחוק.
"אני לא מטפל במעצרים" הסברתי לשושנה בשיחה הראשונה שלנו, אבל היא לא הרפתה ותיארה את ההתמודדויות היומיומיות שלה כדי לפרנס בכוחות עצמה. לא יכולתי שלא להזכר כמה אנרגיה גזלו בשעתו הקטנטנים שלי בבית, אז שמונה כאלה ?!. "אני ממש מיואשת. אולי אתה השליח שה' שלח כדי לעזור לי ?" ספק שאלה ספק הצהירה. משהו בי לא יכול לעמוד מנגד. לקחתי את המשימה אפילו שזה לא המגרש הביתי שלי. אני מאלה שאוהבים להביא אמת וראיות טובות, אבל תמיד יעדיף להישאר בצללים ומעצר בשטח פשוט דורש חשיפה.
התקרבתי לכתובת בבני ברק בשביל להתרשם. עוד לא חניתי ושני אברכים כבר פנו אלי. "איך אפשר לעזור לך ?" שאלו. "רק מחכה למישהו" עניתי. הם לא הירפו בקלות. זה הרגע שהבנתי שיוסף הוא לא הבעיה היחידה שלי אלא גם הסביבה. יש להם נטייה לחטט כשהם נתקלים במשהו זר או לא מוכר. כשהסקרנים התרחקו, נכנסתי סוף לסוף לבניין. בקומת הכניסה מצד שמאל היה שילוט עם שמו של יוסף על אחת הדלתות. חלפתי את הדלת, עליתי לקומה הראשונה, חיכיתי כמה דקות ויצאתי מהבניין. כדי שאם מישהו צופה בי, לא יפענח שאני מתעניין בדירה של יוסף.
כשהייתי בחוץ, בחנתי את הסביבה היטב כדי למצוא נקודת תצפית טובה על הבית. היתרון בתיק זה שהדירה של יוסף בקומת הכניסה ואפשר לראות את הדלת מרחוק. החסרון הוא שאי אפשר להישאר במקום בלי שהסביבה בוחנת אותך. חסרון נוסף, שאפילו עם תמונה של יוסף, לך תזהה אותו בקלות כאשר כולם לבושים אותו דבר ביחד עם זקן וכובע שמסתיר את רוב הפנים. בעיה.
יש לא מעט פתרונות יצירתיים שאפשר לבחון במצבים כאלה כמו מצלמה סמויה, בין אם זה בחדר המדרגות או מבחוץ. הבעיה האמיתית היא ששושנה לא משופעת באמצעים וגם שכר הטרחה שלי מחולק ללא מעט תשלומים רק כדי לעזור לה. החלטתי ללכת על אופציה אחרת.
ביקשתי מחבר שישאיל לי את הטנדר הישן. הוא נסע לכתובת, והטנדר החל לקרטע ממש מול הכניסה לבית. החבר הרים את מכסה המנוע ובמשך דקות ארוכות טיפל ברכב. זה משך את תשומת הלב שרציתי. אף אחד לא שאל שאלות, כי כולם הבינו שהאיש נתקע עם הרכב. הבחור נעל את הרכב, עזב את הטנדר והלך.
בחלק האחורי של הרכב, אני הייתי, מתחבא אחרי וילונות מוסטים, ומתצפת הישר אל דלת הכניסה של יוסף. כל מה שצריך עכשיו הוא לחכות קצת זמן ולראות את יוסף נכנס לדירה. ידעתי פחות או יותר מה השעות שהוא אמור להגיע הביתה על סמך סיפורה של שושנה.
אם יש מזל בתיק או עזרה מלמעלה, הרי שלא הייתה הרבה תנועה פנימה והחוצה אל הבנין. אחרי שלוש שעות תצפית, היה נדמה לי שזיהיתי את יוסף מתקרב. מאד דומה לתמונה שלו ותכנן להיכנס לבנין. כדי להיות בטוח שזה הוא, התקשרתי אל הנייד שלו. כשראיתי את יוסף מסתכל על המכשיר שלו, ניתקתי. זה האיש. אלא שבקומת הכניסה הוא חלף את דלת הדירה שלו ועלה לקומה הראשונה.
זיהיתי את אורות הדירה העליונה נדלקים ואת הדמות שלו מחליקה פנימה. "איזה קטע פסיכי" אמרתי לעצמי והתקשרתי מיד לתחנת המשטרה הקרובה והודעתי להם שבאתי לממש צו מעצר. ככה הוא הצליח לחמוק מהרשויות. השוטרים שהגיעו ראו כמוני את השילוט, דפקו על הדלת, האמינו שהוא לא בבית ופשוט עזבו את המקום. מאוחר יותר התברר לי שהדלת למטה שייכת למחסן וזו לא של דירת מגורים בכלל.
ניידת הגיעה תוך כמה דקות. לזכותם יאמר שהגיעו בשקט ובלי הבהובי אורות מיותרים. הצבעתי להם על הדירה והם עצרו את יוסף. כעבור שעתיים הוא כבר שוחרר, כי מישהו שילם חלק מהחוב. מנסיוני, זה לא יגרום ליוסף לשלם את יתר החוב. זה ענין של בריחה מאחריות ולא של כסף. סביר ששושנה תצטרך כל פעם להוציא צו מעצר מחדש ולרדוף אחריו. אם הוא התחכם בפעם הראשונה, אין לי ספק שהוא ישתפר בתרגילי הטעייה בהמשך. עוד תיק נסגר. עד המרדף הבא.
התרעות פיקוד העורף