אדם שפרסם פוסט ברשת מתאר מקום עבודה קטן של 6 עובדים בלבד (כולל הבוס), אווירה חברית וזורמת, בלי דרמות מיותרות. כולם גרים יחסית קרוב אחד לשני, עובדים צמוד, מסיימים יום ב-16:00 ומכבים טלפונים כאילו אין מחר. פעמיים בשנה עושים איזה אירוע חברה וזהו - לא יותר מדי, לא פחות מדי.
אבל הטוויסט האמיתי מגיע כשמדובר בתחבורה: בגלל עבודות בכביש שהפכו נסיעה קצרה לשעה שלמה, הבוס הציע לכולם מענק לקניית אופניים חשמליים. כולם קפצו על זה בלי לחשוב פעמיים. ביום שבו העובד קיבל את האופניים שלו, הוא התלהב ברמות: "הייתי שיכור מהתרגשות", הוא מתאר. אפילו עלה לו רעיון "חמוד" - להיפגש כולם יחד על שביל האופניים ולרכוב לעבודה כקבוצה מגובשת.
הפוסט עורר גם תגובות נוספות מהרשת. עובדים אחרים סיפרו שבמשרדים גדולים הם מכירים רק קומץ קטן מהאנשים באמת, לפעמים שניים־שלושה חברים אמיתיים מתוך עשרות או מאות עובדים. אחרים הודו שבמסדרון הם נתקלים באנשים שיודעים את שמם - אבל הם עצמם מנסים להיזכר מי זה בכלל.
השורה התחתונה שחוזרת שוב ושוב: עבודה זה עבודה. חברים - זה כבר סיפור אחר. כשמערבבים בכוח, זה לפעמים רק יוצר מבוכה, תחרות שקטה או יחסים מלאכותיים.