לפי ה"מירור", שתי הגרסאות מגיעות מחיטה, אבל ההבדל המרכזי נמצא בדרך שבה מעבדים אותה. פסטה מלאה מיוצרת מכל גרעין החיטה, כולל הסובין, הנבט והאנדוספרם. פסטה לבנה, לעומת זאת, מיוצרת מקמח חיטה מעובד יותר, שמכיל בעיקר את האנדוספרם בלבד. התוצאה: טעם עדין ומרקם רך יותר בפסטה הלבנה, מול יתרון תזונתי ברור יותר לפסטה המלאה.
הפער בולט גם במספרים. מנה אחת של ספגטי לבן מבושל, במשקל של כ-140 גרם, מכילה כ-220 קלוריות. אותה כמות של ספגטי מלא מבושל מכילה כ-174 קלוריות. אבל הסיפור האמיתי הוא לא רק קלוריות: פסטה מלאה מכילה כמעט 50% יותר סיבים תזונתיים, ומנה אחת יכולה לספק בערך שליש מהכמות היומית המומלצת למבוגרים.
במילים פשוטות: פסטה לבנה אולי מרגישה קלאסית ומפנקת יותר, אבל פסטה מלאה בדרך כלל תשאיר אתכם שבעים ליותר זמן. בנוסף, היא מכילה רכיבים תזונתיים כמו סלניום, נחושת, ברזל וויטמיני B בכמות גבוהה יותר מזו שבפסטה לבנה.
ועדיין, זה לא אומר שצריך להוציא את הפסטה הלבנה מהמטבח. לפי הכתבה, מי שמעדיף את הטעם של פסטה לבנה יכול לבחור בפסטה טרייה, שנחשבת אפשרות טובה יותר ביחס לפסטה יבשה רגילה. פסטה טרייה עשויה בדרך כלל מקמח, מים וביצים, נשמרת לזמן קצר ונמצאת במדפי הקירור. פסטה יבשה, לעומת זאת, מיוצרת מסולת שמקורה בחיטת דורום, מעורבבת במים, מעוצבת לצורות שונות ואז מיובשת עד שהיא מתקשה ומקבלת חיי מדף ארוכים.
פסטות בצורת צדפים, כמו קונקיליה, עובדות טוב עם רטבים עשירים שנכנסים לתוך הצורה שלהן. פסטות מסולסלות כמו פוזילי וג'מלי מתאימות לרטבים חלקים כמו פסטו, בעוד שפנה, ריגטוני ומקרוני מתאימים לרטבי עגבניות, ירקות, בשר וגם למאפים בתנור. הצורות הקטנות יותר, כמו אורזו וסטלינה, מתאימות בעיקר למרקים, תבשילים וסלטי פסטה.
אז מה עדיף לשים בצלחת? אם מחפשים יותר סיבים, יותר שובע וערך תזונתי גבוה יותר - פסטה מלאה מנצחת. אם מחפשים טעם עדין ומרקם רך יותר, פסטה לבנה עדיין יכולה להשתלב בתפריט, בעיקר במידה ובמנות מאוזנות. ההמלצה שצוטטה בכתבה היא לכוון לכ-75 גרם פסטה יבשה למנה - ולזכור שבסוף, גם הפסטה הכי בריאה יכולה להפוך לפחות תמימה כשהיא טובעת בשמנת, גבינות וערימת רוטב כבדה.
התרעות פיקוד העורף