על פי האקדמיה, ולרוב גם על ידי הציבור, קיימת אבחנה מבדלת חשובה בין סוגי החטיפים - חלבי ופרווה. חלקנו מכירים את ה"קרטיב" כשלגון הקרח הקלאסי, וחלקנו מכירים את ה"ארטיק" כגלידה חלבית - יש גם כאלה שהופכים בין ההגדרות. אז מה נכון?
האקדמיה הסבירה שהמונחים "ארטיק" ו"קרטיב" נלקחו משמות מסחריים של חברות לייצור שלגונים אי שם בשנות החמישים. הדבר דומה לכך שרובנו מכנים את הסלולרי שלנו "פלאפון", על שם החברה, או את הטלפון הקווי "בזק".
השם "ארטיק" נלקח מזיקתו לאוקיינוס הקפוא ולארצות הצפון - ארטיק (=arctic, הקוטב הצפוני). לעומת זאת, "קרטיב" הורכב מהלחם הבסיסים של המילים "קר" ו-"טיב" - עברית צחה.
המילה "גלידה", כפי שכולנו זוכרים מהשיר המפורסם, היא חידוש של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה. אבל מה מקורה? בן יהודה רצה להתאים את הלשון העברית ללשון מדוברת, והלך "להתייעץ" עם שפות אחרות לא אחת - עד שהגיע לאיטלקית, בה נוהגים לקרוא לשמנת הקפואה בשם "גֵ'לָטוֹ". הוא חיבר לכך את המילה "גליד" שמשמעותה "קרח" - והרי - גלידה!
ובכן, באקדמיה לא שכחו את ה"טילון", שבאופן טבעי שמו נגזר מצורתו שמזכירה, איך לא, טיל.
התרעות פיקוד העורף