שפת בני האדם היא יחידה במינה בעולם החי. לא מדובר רק באוצר המילים הגדול, וביכולת שלנו לבטא הברות וצלילים רבים ושונים. הדבר שהופך את השפות שלנו למיוחדות הוא בעיקר הצירופים המורכבים של הברות למילים ומילים למשפטים, ועל ידי כך יצירה של אינספור רצפים שונים, שכל אחד מהם בעל משמעות משלו. הצירופים אינם אקראיים, כמובן – הם מוכתבים על ידי התחביר של כל שפה. בעזרתם אנחנו יכולים לספר על אירועים בעבר, לתכנן את העתיד, או להמציא דברים שלא היו מעולם.
במקום זאת, יש לבעלי החיים רשימה מוגבלת למדי של קולות שהם מסוגלים להשמיע, ולרוב הם אינם מצרפים אותם זה לזה בדרכים משמעותיות. יוצאי דופן הם ציפורי השיר וגם הלווייתנים, שמחברים שירים שמורכבים משורה של הברות שונות, החוזרות על עצמן בצירופים שונים. אלא שלא נראה שלשירים האלו יש משמעות סימבולית: ההברות השונות לא מציינות רעיונות או חפצים שונים, והחיבור שלהן בצורה חדשה לא מעביר מידע חדש. אמנם יש כמה בעלי חיים אחרים שתועדו כשהם מצרפים כמה קולות יחדיו ליצירת רצפים, ככל הנראה בעלי משמעות - אך גם אלו משמיעים רק "משפטים" בודדים, שרחוקים מהמורכבות והמגוון של השפה שלנו. אפילו לבעלי החיים הקרובים קלינו ביותר, קופי האדם, יש מערכת תקשורת קולית מצומצמת למדי – כך לפחות חשבנו.
ברוב המקרים, הקריאות שנאספו כללו רק סוג אחד של קול – יחידה אחת, כפי שקראו לכך החוקרים, או חזרה על אותה "יחידה" שוב ושוב. אך ביותר משליש מהמקרים, השימפנזים חיברו שני קולות או יותר ליצירת "משפטים". ב-15 אחוזים מהקריאות נכללו שלושה קולות או יותר, עד עשרה. החוקרים תיעדו כאמור 390 צירופים, אך הם משערים שלשימפנזים יש עוד צירופים שפשוט לא הופיעו בהקלטות. זאת משום שגם כאשר הם התקרבו לסוף 900 שעות ההקלטה, הם עדיין מצאו צירופים חדשים.
החוקרים התמקדו בשלוש תכונות של צירופי קולות, שמאפיינים את השפה האנושית. הראשונה היא גמישות: כמה מהיחידות הבסיסיות, במקרה זה 12 הקולות שהשימפנזים מפיקים, מופיעות בצירופים ארוכים יותר. החוקרים מצאו גמישות רבה אצל השימפנזים: 11 מבין 12 הקולות הופיעו ב"משפטים" של שתי יחידות או יותר.
התכונה השנייה היא סדר – בשפת בני אדם, לא כל מילה מופיעה באופן שווה בכל מקום במשפט, אלא יש מילים שלרוב יופיעו לפני או אחרי מילים אחרות. החוקרים מצאו סדר כזה בחלק מהביטויים בני שתי היחידות של השימפנזים, כלומר, אם נסמן קול אחד כ-A וקול שני כ-B, השימפנזים השמיעו רק A ואחריו B, ולא B ואחריו A. עם זאת, בכחצי מהביטויים בני שתי היחידות שתועדו לא הייתה שום העדפה כזו, כך ש-A ו-B הופיעו במידה שווה במקום ראשון או שני.
המחקר לא רק חושף פרטים רבים על התקשורת של בעלי החיים הקרובים אלינו ביותר – החוקרים מקווים שהוא ישפוך אור גם על האבולוציה של השפה שלנו. "תחביר הוא סימן הכר של שפה אנושית", אמר אמיליאנו זקרלה (Zaccarella), שהוביל את המחקר עם ז'יראר-בוטוז, "וכדי ללמוד על המקור של היכולת האנושית הזו, אנחנו צריכים להבין איך בנויה התקשורת הקולית של פרימטים שאינם בני אדם".
"זה המחקר הראשון בפרויקט גדול יותר", הוסיפה קתרין קרוקפורד (Crockford), החוקרת הבכירה החתומה על המאמר. "דרך למידת הצירופים הקוליים המורכבים והעשירים של שימפנזים, מין חברותי בדומה לאדם, אנחנו מקווים להגיע לתובנות חדשות, שיעזרו לנו לענות על שאלות כמו מאיפה באנו ואיך התפתחה השפה הייחודית שלנו".
התרעות פיקוד העורף