הבעל לעומת זאת, מוכן לוותר כמעט על כל הרכוש המשותף לרבות הדירה של בני הזוג ובתנאי שאשתו תיתן לו גט. הוא לדבריו, רוצה להתגרש כדי להתחתן עם חברתו האלמנה שאיבדה את בעלה לפני כשלוש שנים.
עורכי הדיו סולן טוענים כי האישה לא תסכים לגט ואם היא תסכים בסופו של דבר לסוג של פשרה, היא תעמוד על כך שבעלה יתחייב לסייע לה בשלושה ביקורים שבועיים בביתה גם אחרי שיתגרשו. כאן נכנסה לסיפור האלמנה וסירבה לסידור שבעלה לעתיד יבקר את אשתו אחרי שיפרדו, שלוש פעמים בשבוע.
עניינם של בני הזוג הועבר בהמלצת בית המשפט ליחידת הסיוע, שם תערך פגישה משולשת בין בני הזוג והאלמנה כדי לנסות לשכנע את הצדדים להגיע לסוג של פשרה. עוה"ד סולן הסבירה כי "אין הבדל בין גירושין בשנות השלושים - לגירושין בשנות השמונים. היצרים הם אותם יצרים, הדרישות לא שונות וכל הצדדים מרגישים נבגדים גם בגיל הזהב".